תא"מ 40926-03-14 בוינובסקי נ' שמעון

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 15.7.14 כנגד המבקש בהעדר הגנה לפיו, התקבלה התביעה והמבקש חויב בסך של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

המדובר בתביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקש בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה עקב נזקי רטיבות שמקורם בדירת המבקש הממוקמת מעל דירתה.

במסגרת בקשתו טוען המבקש כי נודע לו אודות פסק הדין כאשר זה נשלח אליו על ידי המשיבה לכתובתו בנתניה. לטענת המבקש, בדיעבד התברר לו כי כתב התביעה נמסר לשוכרים את דירת המבקש בנצרת עילית, אשר הנם דוברי רוסית ולא הבינו פשר המסמכים שנשלחו אליהם, וודאי לא העבירו לו אותם. המבקש טוען לחוסר תום לב מצד המשיבה שידעה את כתובתו הנכונה בנתניה ונמנעה לשלוח את כתב התביעה לשם, אלא את פסק הדין בלבד. ביחס לסיכויי ההגנה טוען המבקש, כי דירתו מבוטחת על ידי חברת ביטוח וכאשר פניה אליו אחד השכנים שאינה המשיבה בטענה לנזקי רטיבות, פנה למבטחת ששלחה מטעמה מומחה לאיתור נזקי רטיבות וזה בדק בין היתר גם את דירתה של המשיבה ומצא שאין בה כל נזקי רטיבות. עוד טוען המבקש כי טרם התאפשר לו לבדוק באופן יסודי את נזקי הרטיבות בדירת המשיבה אולם ממצאי הבדיקה הראשונית הנ"ל בהחלט מצביעים על כך שנזקי הרטיבות בדירת המשיבה אינם נובעים מדירתו. 

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה בעת שהגישה את התביעה הסתמכה על כתובתו הרשומה של המבקש על כן כתב התביעה נמסר לידי המבקש כדין. בד בבד היא טוענת כי המבקש ידע היטב על הגשת התביעה אולם לא התגונן. כן טוענת המשיבה, כי המבקש נמנע מלתמוך טענותיו בחוות דעת מטעמו להיעדר קשר בין נזקי הרטיבות בדירתה לדירתו והעובדה שנאלץ להפעיל את פוליסת הביטוח שלו עקב נזקי רטיבות למי משכניו מצביעה על כך שידע כי הדירה גורמת לנזקי רטיבות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, אם כי תוך חיוב המבקש בהוצאות.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול הדעת של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).