תא"מ 40925-06-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זוארץ ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.07.2014, בין כלי רכב מ"ר 61-168-01 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 89-351-71 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 30% ואילו אחריותה של נהגת רכב התובעות לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעים, שהייתה עקבית, קוהרנטית והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעות שלא הותירה בי רושם דומה והייתה בלתי עקבית ומבולבלת.

בראשית חקירתה הנגדית מציינת נהגת רכב התובעות כי היא עמדה לפני הכניסה לצומת לנוכח אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתה, נתון שלא צוין בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעות (ת/1). בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעות ציינה נהגת רכב התובעת כי היא המשיכה בנסיעתה לנוכח אור ירוק בכיוון נסיעתה. לאחר שב"כ הנתבעים שואל אותה לפשר ההבדל בין גרסתה בבית המשפט לגרסתה בטופס ההודעה משיבה כי ייתכן ודובר על נסיעה איטית וייתכן שלא עמדה אלא רק נסעה באיטיות (עמ' 2, שורות 14-7 לפרוטוקול). דבר שיש בו כדי לשנות במידה משמעותית את מידת האחריות שלה לקרות התאונה.

כמו כן, בעדות בבית המשפט מעידה נהגת רכב התובעות כי מיד לאחר התאונה נהגת רכב הנתבעים ציינה בפניה כי היא שמעה אזעקה (עמ' 2, שורות 4-3 לפרוטוקול) כדבר שכביכול גרם לה לפנות שמאלה ברמזור אדום. גם פרט זה לא בא זכרו בטופס ההודעה מטעם התובעות.