תא"מ 40816-02-15 חלבה ואח' נ' לביא ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.06.2014, בין כלי רכב מ"ר 79-806-58 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 86-847-51 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה, ולאור זאת גם שולם לתובעים בגין מוקד הנזק הימיני ברכב התובעים, אלא הם חלוקים באשר להיקף הנזק הנטען, באשר הנתבעות טוענות כי הנזק הנטען שנגרם למוקד הקדמי ברכב התובעים לא נגרם כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגות המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מאמין לגרסתה של נהגת רכב התובעים, לפיה כתוצאה מהמכה שרכבה קיבל מרכב הנתבעות, עליה אין מחלוקת, רכבה הוסט הצידה והתנגש בפח זבל שהיה מונח מצדו הימיני של מעל התנועה, כפי שהיא סימנה על גבי נ/2 תמונה א'.

נהגת רכב הנתבעות לא ידעה לאמת זאת וגם לא לשלול זאת בעדותה בבית המשפט. כל עדותה של נהגת רכב הנתבעות הייתה מהוססת מאוד ומלווה בתשובות "לא זוכרת".

זאת ועוד, הנתבעות לא הגישו כל ראיה הסותרת את הנזק למוקד הקדמי ברכב התובעים כתוצאה מהתאונה.