ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' חאג יחיא ואח'

 1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, בשל נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים מיום 09.06.2015 (ולהלן: "התאונה").

התאונה ארעה בין כלי רכב, מ"ר 45-277-78 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג נגרר, מ"ר 58-980-00 (להלן: "הנגרר") שהיה מחובר לכלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 67-185-15 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "המשאית") והמשאית והנגרר, שניהם מבוטחים על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים בקשר עם האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד.

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבו, הייתה מהוססת, מתפתחת בהתאם לשאלות, בעלת סתירות פנימיות, בלתי משכנעת ולא הותירה בי רושם של מהימנות.

אני סבור כי רכב התובעת אכן סטה לנתיב נסיעתה של המשאית, ופגע באמצעות הדופן הימינית הקדמית של רכבו בגלגל האחורי השמאלי של הנגרר, באופן בלתי צפוי ומבלי שהייתה באפשרותו של נהג המשאית כל יכולת לנקוט בפעולה למניעת התאונה.

לפיכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב התובעת.