תא"מ 40725-08-14 רפאל נ' רחובות

כללי

1. התובע הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת בעניין חוב ארנונה שלטענתו התיישן, ולמרות זאת נגבה ממנו בהטלת עיקול על חשבונו בבנק. התובע טען כי הנתבעת פעלה כנגדו "בחטא", "עת הטילה על חשבון הבנק של התובע עיקול בניגוד גמור לדין ולהלכה הפסוקה ושבעטיו הוכפש שמו של התובע" (ר' בפתיח של כתב התביעה).

2. התובע טען בתביעתו כי במרץ 2014 קיבל הודעה על עיקול שהנתבעת הטילה על חשבון הבנק שלו (ס' 3 לכתב התביעה). לדבריו, לא ידע "על מה ולמה הוטל עיקול על חשבונו", ולכן פנה לעיריית רחובות לצורך בירור (ס' 4-5 לכתב התביעה). התברר לו כי העיקול הוטל בגין חוב ארנונה משנת הכספים 2004-2005, עת התגורר בתחומי העיריה (ס' 7 לכתב התביעה). התובע טען כי בעקבת העיקול חזרו בחשבונו מספר המחאות שמסר לצדדי ג' (ס' 8 לכתב התביעה). לטענתו, חלפו למעלה מ- 7 שנים בטרם הוטל העיקול ומיום היווצרות החוב, ולכן החוב התיישן (ס' 9 לכתב התביעה). לטענתו, הנתבעת מימשה את העיקול שלא כדין (ס' 11 לכתב התביעה).

3. התובע דרש סעדים כדלקמן: לקבוע כי חוב הארנונה התיישן; לשפות את התובע בסך 1,793 ₪ (נטען שמדובר בהשבת הריבית); לצוות על הנתבעת להשיב לו סכום של 400 ₪ ששולם לפי הנטען תחת מחאה; וכן להטיל על הנתבעת לפצותו בפיצויים לדוגמא בגין הוצאת לשון הרע ועבור עוגמת נפש (ס' 21 לכתב התביעה).

4. הנתבעת השיבה שלא נפל פסול בהתנהלותה, כי החוב נשוא התביעה לא התיישן וכי נגבה זה מכבר (ס' 16-17 לכתב ההגנה). הנתבעת ציינה כי בהתאם לרישומיה, התובע נרשם כמחזיק בנכס, ברחוב מנדלי מוכר הספרים 4/11 ברחובות, וזאת מיום 1.6.2004. ביום 19.6.2005 ניתנה הודעה על חדילת החזקה בנכס (ס' 21-22 לכתב ההגנה). החוב עניינו בתקופה שמיום 1.1.2005 ועד 30.5.2005; נטען כי בקשר לתקופה זו – התובע לא הסדיר את תשלומי הארנונה (ס' 23 לכתב ההגנה). העירייה החלה לנקוט בהליכי אכיפה מנהליים, ושיגרה לתבוע דרישות תשלום לפי כתובתו ברישומי משרד הפנים (ס' 24-25 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי משבחר התובע שלא להסדיר את חובו, היא נאלצה "כמוצא אחרון" להטיל עיקול על חשבון הבנק שבבעלותו ולהורות על מימוש הכספים (ס' 26 לכתב ההגנה). הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על כל ראשיה.

5. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעת הצהיר מר בניהו שרעבי, מנהל רשות האכיפה והגבייה בעיריית רחובות. המצהירים נחקרו. בתום שמיעת הראיות ולאחר הפסקה, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון ואכריע בטענות הצדדים כסדרן.

    

   דיון והכרעה

6. מהתשתית הראייתית עולה כי החוב בו מדובר עמד על סך 1,374.30 ₪ נכון ליום 31.12.2005 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). מר בניהו הצהיר כי תקופת החוב היא מיום 1.1.2005 ועד יום 30.4.2005 (ס' 5 לתצהירו). התצהיר בדבר עצם קיומו של חוב לא נסתר, ולהיפך: הוא נתמך במסמכי העירייה (נספח ב' הנ"ל). התובע מצידו לא הציג אסמכתא לתשלום החוב במועדו, או בתקופה שקדמה להליכי הגבייה נשוא ההליך המשפטי דנא. הנתבעת, אם כן, הרימה את הנטל להוכיח את קיומו של החוב לתקופה הרלבנטית.

7. העירייה החלה בהליכי גבייה בנובמבר 2015. לפי המסמכים שהציג מר שרעבי, ביום 15.11.2007 נשלחה לתובע "דרישה לתשלום חוב/מס" (נספח ג' לתצהירו). לאחר מכן נשלחה דרישה נוספת ביום 16.1.2008; דרישה נוספת ביום 8.6.2008; עוד דרישה שוגרה במסמך מיום 3.8.2010; דרישה לתשלום חוב מופיעה גם במסמך מיום 13.12.2012 וכן דרישה נוספת ביום 13.9.2012. הנתבעת הוסיפה ודרשה את החוב במסמך מיום 13.12.2012 (ר' בנספח ג' לתצהיר בניהו).