ש. שלמה רכב בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.בפניי תביעת נזקים של רכב התובעת אשר נפגע לטענתו מרמפה שירדה מרכב מבוטח הנתבעת (להלן: "המשאית").

2.לטענת נהג רכב התובעת (להלן: "נהג התובעת"), הוא עמד בתוך שיירת רכבים בעקבות המשאית שפרקה בצד ימין של הכביש. הרכב שהיה לפניו, עקף את המשאית ונסע מהמקום. הוא התקדם לעבר המשאית וביקש אף הוא לעקוף את המשאית משמאל ולהמשיך בנסיעה.

3.במהלך העקיפה שמאלה, הוריד לפתע נהג המשאית את הרמפה של המשאית ופגע ברכב התובעת בפינה הימנית קידמית של השימשה ובאזור הסמוך אליה. ובלשון נהג התובעת: "התקרבתי למשאית, ובשלב הזה הוא הוריד עליי את הרמפה" (עמוד 2 ש' 2 ).

4.נהג התובעת שלל את הטענה כי עובר לפגיעתו הוא פרק סחורה במקום.

5.נהג המשאית הודה כי הוא הוריד את הרמפה. נהג המשאית טען כי הבחין בנהג התובעת מתקרב, הוא צעק אליו, ואולם נהג התובעת לא שם ליבו לצעקות והתנגש במשאית. נהג המשאית אישר כי הנזק ברכב התובעת אירע כתוצאה מירידת הרמפה (עמוד 3 ש' 8-9 ).

6.נהג המשאית טען כי עובר לתאונה פרק נהג התובעת סחורה במקום.

7.בחקירתו הנגדית הודה נהג המשאית כי השפיץ של הרמפה היה בולט לכביש, וכי הוא ממש חסם את הנתיב (שם, ש' 19-20, 27-28 ).

הכרעה

8.דומה כי אין ספק כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג המשאית. נהג זה חסם את הכביש והוריד את הרמפה, היה עליו לעשות זאת בזהירות ולהיזהר לא לפגוע בשום רכב. משנפגע רכב התובעת, ברור כי נהג המשאית התרשל.

9.האם ניתן לייחס אשם תורם לנהג התובעת?

10.נהג המשאית טען כי הוא צעק לנהג התובעת אולם זה לטענתו לא שם לב לצעקות אלו. נהג התובעת לא העיד ואף לא נשאל לגבי הצעקות של נהג הנתבעת לעברו.

11.אין בידי כל אינדיקציה באשר לשלב בו צעק נהג המשאית לנהג התובעת לטענתו. אין בידי כל נתונים באשר למרחק שהיה נהג התובעת מהמשאית בעת שהרמפה החלה לרדת.

12.בהעדר נתונים אלו, הרי שלא הוכח כי נהג התובעת יכול היה להימנע מהפגיעה, ולפיכך לא ניתן לבסס טענת אשם תורם כלשהוא על נהג התובעת, ומעת שהאחריות הראשונית והראשית היא על נהג המשאית, הרי שיש לקבוע שאחריותו לתאונה הינה בלעדית ומלאה.

הנזק

13.בנסיבות אלו, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 11,859 ₪, על פי הסכמת הצדדים, ללא הצמדה וריבית (עמוד 5 ש' 1-2 ), בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 17.55% מסך הנזק, ובתוספת שכר עד התובעת 350 ₪ והאגרה בסך 379 ₪. ככל שתחוייב התובעת במחצית האגרה השניה, תישא בא הנתבעת.

למען הסר ספק, הנזק לא כולל "ימי עמידה", פריט נזק שלא הוכח ע"י התובעת.