תא"מ 40568-10-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' מחני ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי דין שתי התביעות להדחות באופן הדדי.

ואלה נימוקיי לפסק הדין:

1. ראשית דבר, דינה של התביעה שכנגד להדחות מהטעם שהנזק הנתבע לא הוכח. חשבונית המס עליה ביקש התובע שכנגד להסתמך להוכחת נזקו, אינה על שמו. בפני בית המשפט לא הוצגה כל ראיה אשר תאשש את טענתו המאוחרת של התובע שכנגד לפיה הוא שילם את תיקון הרכב מכיסו. בנוסף, ומעברם של דברים, התובע שכנגד ומנהל מעסיקתו טענו בעדותם כי התובע שכנגד שילם את סכום התיקון במזומן ואילו חשבונית התיקון הוצאה על שם המעסיקה שנוהגת בקיזוז המע"מ. סכום החשבונית כולל מע"מ וזהו גם סכום התביעה. על כן ברגיל, נכון היה לתבוע את סכום הפיצוי בניכוי מע"מ ולא את הסכום כולו שחלקו הושב זה מכבר לחברה על שמה הוצאה החשבונית.

    

2. באשר לגופה של תאונה, המחלוקת העיקרית בין הצדדים בנוגע לאירוע התאונה הינה השאלה האם התובע שכנגד החל להתקדם ופגע ברכב התובעת אשר עקף אותו משמאל תוך כדי חציית פס הפרדה רציף, או שמא התאונה אירעה כאשר רכב התובע שכנגד עומד על תילו ולא זז ונפגע תוך כדי עקיפת רכב התובעת את רכבו. בחנתי את הראיות שבתיק והגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לטעת עמדה בשאלה זו אף לא ברף הראיות האזרחי ועמדות הצדדים בעניין זה נותרו מאוינות. כך, מיקומי הנזקים ותצורתם ברכבי הצדדים תומכים כעקרון בעמדת התובע שכנגד שכן ברכב התובעת נזקים מתמשכים לכל אורך הרכב מימין בעוד שברכב התובע שכנגד נעקר הטמבון השמאלי- קדמי תוך הותרת סמני צבע או שריטות נמשכים בפינתו. הדבר עשוי לתמוך בעמדת התובע שכנגד בדבר התככחות רכב התובעת ברכבו כשהוא עומד. זאת ועוד ובהקשר לנושא הנזקים, הן בהודעתו והן בעדותו סיפר נהג התובעת כי התובע שכנגד החל בנסיעתו קדימה בעת שרכבו נסע במקביל לרכב התובעת שכנגד [ לעדותו ראה: עמ' 1 שורה 13 לפר' הדיון]. נסיעה במקביל והתנגשות בדיוק בנקודה זו, אף בשים לב לאורכם הלא סימטרי של הרכבים, עשויה היתה להוביל לנזקים ברכב התובעת שתחילתם לכל היותר מהדלת האחורית-ימנית, קדימה. אלא שנזקי רכב התובעת כעולה מחוות דעת השמאי מטעמה ומתמונות הצבע שצולמו על ידו מלמדות על נזקים גם באיזור הדלת האחורית לכיוון הכנף מאחור, היינו פגיעות לכל אורך הרכב מתחילתו ועד סופו. על כן לא ברור הכיצד נפגע רכב התובעת בעת שנסע במקביל לרכב התובע שכנגד, שעה שנזקיו של זה הינם לכל אורך הרכב. בהקשר לכך יצויין כי נהג התובעת אינו מציין בעדותו או בהודעתו הכתובה כי בעת הפגיעה בו המשיך בנסיעתו קדימה, דבר שעשוי אולי להסביר פשר אי הבהירות בענין זה.

    

3. מעברו השני של המתרס, עדותו של התובע שכנגד מלמדת כי היה לו אינטרס להתחיל את נסיעתו ברגע התאונה. לשיטתו, מונית שחנתה קודם לכן באחד ממפרצי החניה החלה ביציאה החוצה והוא אמור היה להיכנס במקומה. התובע שכנגד אף נקט במילים: "ובאתי לחנות כבר" [שם, בעמ' 2 שורה 23 לפר' הדיון] שעשויות אולי ללמד על התחלה של נסיעה קדימה בעקבות יציאת המונית. עדותו של העד מטעמו מר זכריה אינה יכולה לתמוך בגרסת עמידת המונית בעת התאונה שכן זה העיד כי לא ראה את התאונה [ עמ' 4 שורה 16 ו-21 לפר' הדיון].

    

4. עד כאן נושא האחריות לתאונה. מעברם של דברים, אף אם הייתי מסיק כי אחד משני הרכבים אחראי לפגיעה ברכב האחר כתוצר התחככות בו, הייתי סובר שרשלנות מי מהם כלפי רעהו מבטלת באופן מוחלט את טענת הפיצוי הנגדית באופן הדדי. במקרה שלפניי הוכח כי נהג התובעת חצה פס הפרדה רציף על מנת לעקוף את מונית התובע שכנגד אשר המתינה ליציאת מונית אחרת ממפרץ חניה. [העד הנוסף מטעם התובע שכנגד אף סיפר בהתרסה בעדותו כי כך נוהגים נהגים אחרים לעשות מחמת חוסר סבלנות בעת שמלפני מונית המבקשת להכנס למרץ חניה מתפנה מסלול הנסיעה קדימה- עמ' 4 שורות 15-16 לפר' הדיון]. מאידך, התובע שכנגד חסם את נתיב הנסיעה לרכבים הנוסעים מאחוריו וזאת בחוסר התחשבות ומבלי שהביא בחשבון את זכותם של אלה לנסיעה רציפה במסלול נסיעתם. עיינתי בתמונת זירת האירוע התאונתי ומצאתי כי עמידת המונית במצב שכזה לא היתה הכרחית כל כך ואף היוותה סיכון תעבורתי שכן נהג המבקש לעקוף את המונית במצב שכזה מסתכן בתאונה חזיתית עם הרכבים הבאים ממול ועל כן נאלץ לבצע עקיפה כמה שיותר קרובה למונית החוסמת. מאידך, לא התרשמתי כי ביצוע העקיפה היה הכרחי ביותר עד כי יצדיק עקיפה בפס הפרדה רציף (כאשר בעניין זה אני מתייחס לפן הנזיקי של העניין ובוודאי שלא לנושא התעבורתי אשר מטיל במקרה שכזה קנס). הוכח בפני כי נהג התובעת נלחץ מהרכבים מאחור שצפרו לו כאשר עמידת המונית מלפניו לא ארכה ממושך כל כך. אף הוכח כי עקיפת המונית היתה בהתעלם מהעובדה שכוונתה של זו היתה להיכנס לאחד מהחניות שמימין שנועדו לחניית מוניות ועל כן על נהג התובעת היה להימנע מכך בנסיבות אלו.