תא"מ 40483-10-16 אליאזרוב נ' רוזנבאום ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 04.09.2016, בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 53-732-78 (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 51-289-29 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 וחכור על ידי הנתבעת 2 מעסיקתו של הנתבע 1 (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד נוסף שישב בפרטית בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 20% ואילו נהג האופנוע יישא באחריות בשיעור 80% לקרות התאונה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית שהייתה קוהרנטית, סדורה ומשכנעת, על פני גרסתו של נהג האופנוע, שהייתה מהוססת, לא משכנעת והקרינה חוסר מהימנות.

5.2.איני מקבל את גרסתו של נהג האופנוע לפיה הפרטית הגיחה ממפרץ תחנת האוטובוס שמצד ימין לדרך.