תא"מ 40465-08-13 בשקין נ' לוי

הבקשה בפניי היא לביטול עיקול שהוטל ביום 31/12/15 במעמד צד אחד על דירת המגורים של הנתבעת וחשבונות הבנק שלה.

המחלוקת בין הצדדים בתיק נוגעת לגובה תשלום שכר הטרחה שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין שירות משפטי שקיבלה. יובהר כי הנתבעת אינה חולקת על עצם חובתה לשלם לתובעת אלא אך על גובה הסכום. אין גם חולק שהנתבעת לא העבירה בשלב זה סכום שהוא – שאינו שנוי במחלוקת – לידי התובעת. בנסיבות אלה במידת הראייה הנדרשת בשלב זה של ההליך כאמור בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (ראו גם: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529; רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל. ניתן ביום 6/8/06) עומדת לתובעת עילת תביעה לכאורה כלפי הנתבעת.

בנסיבות אלה נותר לבחון את "רכיב ההכבדה" ולשקול את "מאזן הנוחות" בין הצדדים.

הכבדה על ביצוע פסק דין:

הנתבעת הודתה כי אמרה לתובעת ואף חזרה על הדברים בדיון בפניי כי יש בכוונתה לעזוב את הארץ, הגם אם לא באופן מיידי (עמ' 2, ש' 29). יש בכך להקים חשש מוצדק של התובעת כי הנתבעת עלולה לעזוב את הארץ בטרם יוסדר החוב ולא ניתן יהיה לממש את פסק הדין, ככל שיינתן לטובתה. לעניין זה יש להזכיר כי על-פי ההלכה, די בחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כשמדובר ברף נמוך של 'הכבדה' ביחס לסעדים זמניים שניתנים (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 360 (תשס"ז); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר. ניתן ביום 29/1/07; רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך. ניתן ביום 12/2/14).

מאזן הנוחות:

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת. הנתבעת אמרה בדיון בפניי שהעיקול שהוטל אינו מפריע לה וכי הגשת הבקשה היתה עקרונית מאחר שסברה שלא היה מקום להטיל עיקול שעה שמתנהל הליך בין הצדדים (עמ' 1, ש' 22 לפרוט' מיום 1/3/16). בנסיבות אלה באיזון שבין הצדדים הרי שהותרת העיקול על כנו פוגעת פחות בנתבעת ביחס לאפשרות שהתובעת תעמוד מול שוקת שבורה בבואה לממש פסק דין, ככל שיידרש.

התוצאה:

בהתאם לכל האמור, צו העיקול הזמני שניתן ביום 31/12/15 יעמוד על כנו.

בשלב זה לא ייעשה צו להוצאות. הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאות גם בגין בקשה זו עם סיום ההליך העיקרי.

מאחר שהתובעת אינה מיוצגת בידי עורך דין, מבקש בית המשפט להאיר כי ניתן להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בלוד.