תא"מ 40413-04-15 ש.ד.ע. שירותי מזון בע"מ נ' אוחיון

זוהי תביעה לתשלום בגין ביטול אירוע שהזמין הנתבע מהתובעת.

התובעת עוסקת בעריכת אירועים ושמחות.

בתקופה הרלבנטית לתביעה זו עמדה בתו של הנתבע להינשא. ביום 1.9.14 פנה הנתבע לתובעת לצורך ארגון אירוע "חינה" לקראת החתונה. לאחר משא ומתן בינו לבין מנהל התובעת חתם הנתבע על "חוזה הזמנה מס' 0643" (להלן: "החוזה").

זמן מה לאחר מכן הוחלט שלא לקיים את האירוע אצל התובעת. הנתבע ובני משפחתו הודיעו על כך לתובעת. התובעת דרשה מהם לשלם מחצית מהמחיר הכולל של ההזמנה, על פי הקבוע בחוזה במקרה של ביטול.

הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו, הואיל וביטל את ההזמנה, והואיל והתובעת הטעתה אותו בכך שגרמה לו להאמין עובר לחתימה על החוזה שמדובר רק בשריון תאריך לאירוע.

סעיף 6 לחוזה קובע:

"הודיע המזמין כי האירוע מבוטל חייב הוא לשלם 50% מהמחיר הכולל של ההזמנה".

ההלכה הפסוקה קובעת:

"אכן, כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך בכלל, וכך בוודאי מקום בו מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי כגון שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365). אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו, לא יישמע, בדרך-כלל, בטענת Non Est Factum או בטענה דומה (וראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)" (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פד נח(3) 934 (21.3.04) בפסקה 11 לפסק דינו של השופט ריבלין; וראה גם: ע"א 1319/06 משה שלק ואח' נ' טנא נגה 1981 בע"מ ואח' (20.3.07) בפסקה 11 לפסק הדין).

לפיכך, אם בחר הנתבע שלא לקרוא היטב את החוזה שעליו חתם, אין לו להלין אלא על עצמו, ואולם החוזה שריר וקיים.