תא"מ 40233-10-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 18.09.2014, בין כלי רכב, מ"ר 85-614-12 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 12-188-12, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא לעניין מעורבותו של האופנוע בתאונה, כאשר הנתבעת טוענת כי האופנוע כלל לא היה מעורב בתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב.

4.בפתח הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר למסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג האופנוע, אשר הותירה בי רושם של מהימנות ושנתמכה על ידי יומן עבודה של נהג האופנוע, לפיו עולה כי במועד התאונה הנטען נהג האופנוע כלל לא היה באזור התאונה. זאת, לעומת גרסתו המהוססת מאוד של נהג רכב התובעת, שלא ידע לתת פרטים מהותיים אודות נסיבות התאונה ואודות כלי הרכב שנטען שפגע בו, שממנה לא מן הנמנע כי הרישום של מספר הרישוי של האופנוע שפגע ברכב התובעת נעשה, אם בכלל, באופן שגוי, על ידי נהג רכב התובעת, הסבירות כי נהג האופנוע היה אכן מעורב בתאונה , נמוכה משמעותית מהסבירות שאינו היה מעורב בתאונה .

לפיכך, לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה.

6.אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות למעט שכר העד כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום.

7.התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.