תא"מ 4023-04-15 צור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לאחר עיון בבקשת התובע למתן צו עיקול זמני על נכסי הנתבע ובכתב התביעה, מצאתי לדחות את הבקשה, מהנימוקים הבאים:

• לא עלה בידי התובע להוכיח על סמך ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסה"ד [כנדרש בתקנה 374(ב) לתקסד"א].

  • בבקשה נטען שמצורף לה תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות, אך בפועל לא צורף תצהיר כזה. בנסיבות הנחתי שהתצהיר הקיים (בהנחה שקיים) חוזר על העובדות הכתובות בבקשה, והתייחסתי אליהן.

  • הטענות בבקשה בכל הנוגע ליסוד ההכבדה נטענות באופן כללי וסתמי למדי, ללא ביסוס ראייתי מספיק, ולבטח שלא על סמך ראיות מהימנות לכאורה.

  • נטען באופן סתמי וללא הסבר משכנע, כי בעצם פעולת מכירת ביתם של הנתבעים יש כדי להעיד על רצונם להיעלם ולהבריח נכסים. לא כל אדם שמוכר נכס מוחזק מיד כבעל כוונות פסולות, והתובע לא הסביר מה בדיוק הביא אותו להחשיד את הנתבעים.

  • גם הטענה כי מהיכרות התובע עם הנתבעים יש חשש שאלו יסכלו ביצוע פסה"ד (ככל שינתן) נטענה באופן סתמי. לא פורטה אותה היכרות ולא פורט מדוע היכרות זו מולידה חשש כזה. התובע מייחס לנתבעים כוונות פסולות חמורות למדי, וראוי שיתכבד לפרט ולנמק חשדות אלו, ואף לצרף ראיות מהימנות לכאורה שמבססות אותן.

  • התובע גם לא מפרט על אודות מצבם הכלכלי הכולל של הנתבעים, כדי להראות שלא יהיה בו די כדי לשלם את הסך של 100,000 ₪ שלהערכתו ייפסק נגדם. הצבעה על עסקת המקרקעין אינה מספיקה.

• לגבי סכום התביעה והאגרה: סכום התביעה נוסח באופן בעייתי ומבלבל. נרשם סכום של 29,622 ₪ בלבד (שזהו הסכום אותו דורש התובע מהנתבעת 1 כמבטחתו), אך עילת התביעה כנגד יתר שני הנתבעים היא שונה (נזיקית) ומהם התובע דורש פיצוי גבוה יותר – להערכתו שלו 100,000 ₪. יואיל אפוא התובע להגיש נוסח כתב תביעה מתוקן מתאים ואף לשלם אגרה נוספת (לפי סכום תביעה של 100,000 ₪ כרשום בסעיף 25 לבקשה שבנדון), שאחרת תביעתו כך לא תוכל להתברר. לטיפול ומעקב הגזברות.

• אציין כי ראיתי כמובן את התמונה שהציג התובע והבנתי את דבריו, וככל שהדברים התרחשו במציאות הדברים אכן מצערים, אך בהחלטתי זו בחנתי את הבקשה שבנדון במבחנים המשפטיים הנוהגים, ומצאתי שאין להיעתר לה.