תא"מ 40188-03-14 אמנ סאן סולאר בע"מ נ' תמיר קפיטל והשקעות בע"מ

1.פסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], השתמ"ד-1984.

2.התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ומכירה של מערכות פוטו-וולטאיות, המייצרות חשמל סולארי באמצעות השמש. התובעת התקשרה עם הנתבעת, חברה המפעילה מבנה מסחרי ברמת טבעון, להתקנת מערכות פוטו-וולטאיות במבנה המופעל ע"י הנתבעת. ההתקשרות נעשתה בהסכם מיום 4.4.11, ובתוספת להסכם מיום 15.7.12. בסופו של דבר הוסכם על התקנת מערכת אחת במבנה המופעל ע"י הנתבעת, כנגד סך של 390,000 ₪.

3.אין חולק שהתובעת התקינה את המערכת, ואין חולק שהנתבעת שילמה את התמורה הנ"ל. עניינה של התביעה בדרישת התובעת לקבלת שלושה סכומים נוספים. הסכום הראשון, בסך 30,000 ₪ ומע"מ, הובטח לתובעת, לטענתה, כבונוס עבור עמידה ביעד זמנים של התקנת המערכת, ובכך שתתקבל הסכמת חברת החשמל לשלם לנתבעת (ממנה היתה עתידה לרכוש את החשמל המופק ע"י המערכת), במחיר של 90 אגורות לקילו-וואט לשעה (קוט"ש), במקום 71 אגורות לקוט"ש, עליו דובר בהסכם בין השתיים. הסכום השני, בסך 12,000 ₪ ומע"מ, נדרש עבור גדר היקפית שהותקנה ע"י התובעת, ואשר לא נלקחה בחשבון בעת הערכת התמורה בגין העסקה. הסכום השלישי, בסך 12,500 ₪ ומע"מ, נדרש עבור התקנת כבל חשמלי מעבר לסטנדרט, ואשר גם עלותו לא נכלל בתמורה עליה הוסכם מראש.

4.הנתבעת הכחישה את טענות הנתבעת; טענה שהבונוס הנטען מעולם לא סוכם ולא עוגן בהסכמים שבין הצדדים; וכי שתי העלויות הנוספות נכללו מראש בעת חישוב התמורה עבור המערכת, וממילא התובעת אינה זכאית להן.

5.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וביום 4.12.14 התייצבו, בנוכחות נציגים של בעלי הדין, לקדם משפט. במהלך דיון זה הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסמכת ביהמ"ש לפסוק לתובעת פיצוי בגבולות שבין סכום כולל של 10,000 ₪ לבין סכום כולל של 30,000 ₪, וזאת לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה באותה ישיבה.

6.לטענת התובעת, הסיכום בעניין הבונוס נעשה בין הבעלים והמנהל של הנתבעת, לבין מנהל תפעול מטעם התובעת. לדבריה, על סמך סיכום זה השקיעה התובעת מאמצים רבים, בסופם הצליחה לעמוד ביעד, וגרמה לכך שחברת החשמל תשלם 90 אגורות לקוט"ש. התובעת טוענת שהדבר מזכה אותה בבונוס המובטח. באשר לגדר ההיקפית נטען, כי הצורך בהקמתה עלה רק לאחר חתימת התוספת להסכם, וזאת בעת סיור של חברת החשמל אשר דרשה את התקנת הגדר כתנאי למתן אישור להפעלת המערכת. התובעת טוענת שהיא נשאה בעלות התקנת הגדר, והיא זכאית לקבלת הסכום מהנתבעת. באשר לעלות הכבל, נטען שהצורך בהתקנתו עלה נוכח תנאי המקום, וזאת כאשר סוכם מפורשות בהסכם כי התמורה כוללת כבל באורך של עד 15 מטר, כאשר מעבר לכך על הנתבעת לשאת בעלות, ובפועל הותקן כבל באורך של כמעט פי שלוש מהאורך הנ"ל.

7.הנתבעת טענה כי היא מעולם לא הסכימה לכל בונוס, וכי אין לטענה זו כל תימוכין בהסכמים שבין הצדדים. הנתבעת הדגישה כי בנספח להסכם היא הסכימה להורדת שיעור התשואה הצפוי לה מהמערכת, משיעור של 20% לשיעור של 16%, ולא ייתכן שהיא הסכימה לשלם לתובעת בונוס נוסף. לטענת הנתבעת, חברת החשמל הסכימה לשלם 90 אגורות לקוט"ש עוד לפני חתימת התוספת להסכם, ואין זה נכון שמחיר זה נבע ממאמצים של התובעת. באשר לעלות הגדר ההיקפית והכבל החשמלי, נטען כי תנאי השטח היו ידועים לתובעת עוד לפני כריתת העסקה, כך שהתמורה עבור העסקה שיקפה את העלויות הצפויות, לרבות עלות הגדר ועלות כבל החשמל. לטענת הנתבעת, בכל מקרה סוכם כי כל תוספת בעלות טעונה אישור של הנתבעת וחתימה על הסכם נוסף, דברים שלא נעשו במקרה דנן. עוד נטען שהגדר ההיקפת כלל לא הותקנה.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 19,000 ₪ (תשעה עשר אלף ₪), אשר ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

9.המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.