תא"מ 40186-01-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 12.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 50-580-79 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 68-245-79 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעת שנטען על ידי הנתבעת כי היה בסמוך לזירת התאונה בעת שהתרחשה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, התיישבה עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתם של עדי הנתבעת, שהקרינה חוסר מהימנות רבתי.

אמנם, איני מקבל את גרסת נהג רכב התובעת לגבי מספר הנתיבים בכיוון נסיעתו בדרך רזיאל לצומת הרחובות דרך רזיאל והרצל בנתניה, שהרי מדובר בצומת בעלת חמישה נתיבים, כאשר הימיני ביותר מאפשר פניה ימינה בלבד, שני הנתיבים שמשמאלו מאפשרים נסיעה ישרה בלבד ואילו שני הנתיבים השמאליים ביותר מאפשרים פנייה שמאלה בלבד. עם זאת, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסת נהג רכב התובעת לגבי נסיבות התאונה, שהרי שוכנעתי, על יסוד מהימנות גרסתו של נהג רכב התובעת ועל יסוד אופי הנזק ברכב התובעת, כי רכב התובעת אכן נסע בנתיב הנסיעה הימיני, מבין שניים המאפשרים פנייה שמאלה בלבד, ואילו רכב הנתבעת נסע בנתיב השמאלי, מבין שניים המאפשרים פנייה שמאלה בלבד.

הנזק ברכב התובעת הוא לאורך הדופן השמאלית, לרבות באזור קו האמצע שבין דלת השמאלית הקדמית לבין הדלת השמאלית האחורית. לא סביר שנזק זה לרכב התובעת יתרחש כתוצאה מסטייתו של רכב התובעת שמאלה, אלא סביר יותר שנזק זה יתרחש כתוצאה מסטייתו ימינה של רכב הנתבעת במהלך פנייה שמאלה של הרכבים בצומת.