תא"מ 4014-10-16 איי איי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דלאשה

בפניי בקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגד המבקש בהעדר התייצבות ביום 3.10.17.

המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו לאימות העובדות.

לטענתו הוא לא התעורר בבוקר לדיון והטלפון הנייד שלו היה במצב שקט.

לעומתו , המשיבה מתנגדת לביטול פסק-הדין הן מחובת הצדק והן מכוח שיקול הדעת וטוענת כי לא צורף תצהיר . לא זו אף זו , הנתבע עצמו לא התייצב לדיון למרות חובתו לעשות כן ,לצורך שמיעת התיק.

עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא הצביע על סיכויי הגנה בתצהיר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה ולעמוד כאן על עיקרון "סופיות הדיון".

המבקש לא צירף תצהיר שלו ושל אשתו וכן לא צירף תצהיר מטעם הנתבע שיסביר מדוע לא התייצב לדיון. המבקש אינו מכחיש כי הוזמן כדין ואף טען כי הוא למד את החומר לקראת הדיון.

על-כן אין מקום לביטול מחובת הצדק, מאחר והנתבע היה מודע למועד הדיון והוזמן אליו כדין.

האם יש מקום לביטול מכוח שיקול הדעת ?

יש לבדוק שתי שאלות ולענות עליהן: האחת, מה הייתה סיבת המחדל של אי-התייצבות לדיון והשנייה החשובה יותר , מהם סיכויי ההגנה של המבקש?

מחדלו של המבקש מגיע לכדי זלזול בבית-משפט. הוא לא התייצב לדיון ולא הזמין את הנתבע עצמו להיות נוכח בדיון ולא דאג לצרף תצהיר שלו עצמו ו/או של אשתו ו/או של הנתבע עצמו.

המבקש המשיך בזלזול עת הוא התחמק מלהפקיד את העירבון שנקבע לו.

המבקש המשיך עוד יותר במחדלו עת הוא בחר שלא לצרף תצהיר לבקשה שבו יפרט הוא את סיכוייה ההגנה שלו מול התביעה.

על-כן, הן מחמת המחדל ויותר חשוב הן בהעדר סיכויי הגנה שכלל לא נטען לקיומם, אני דוחה את הבקשה.

כדי לא להכביד על הנתבע עצמו שאולי לא מודע להתנהלות בא כוחו אני לא מחייב בהוצאות.