תא"מ 39984-11-13 שוסטר ואח' נ' בלבן

1.התובעים עותרים לחייב את הנתבע בנזק שנגרם לרכבם בתאונה מיום 27.12.12.

2.לטענת התובע 2, שנהג ברכב (להלן: "התובע"), ביום התאונה, בכניסה לבית הספר הטכני של חיל האוויר (כביש בעל נתיב אחד), תוך כדי סיבוב פרסה בכביש חד מסלולי, עקף אותו אופנוע הנהוג ע"י הנתבע באופן לא חוקי ופגע בו בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב (סעיף 6 לכתב התביעה וסעיף 4 לתצהירו).

בסעיף 8 לתצהירו השתנתה הגרסה מעט, באופן שהתובע הוסיף כי לאחר שעבר את הפניה לבסיס הצבאי, האט עד כדי עצירה, אותת, הסתכל במראה, הבחין כי מאחוריו נוסע קטנוע ואז החל לבצע פניית פרסה, מול הכניסה ל"צער בעלי חיים".

3.לטענת הנתבע, במועד התאונה הוא יצא מהבסיס הטכני של חיל האוויר בכביש הפנימי ולאחר שהאט לפני ההשתלבות לכביש הראשי, פנה ימינה. לטענתו, הוא ראה את רכב התובע עומד בצד ימין של הכביש, חציו על השוליים וחציו על הנתיב, עם אורות רברס. הרכב של התובע היה בעצירה מוחלטת וכשהתחיל הנתבע לעבור אותו, ביצע התובע לפתע פניית פרסה ופגע בו בצד ימין של האופנוע, תוך שגרר אותו לנתיב הנגדי.

4.הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי יש להעדיף את גרסתו דווקא ועל כן דין התביעה להדחות.

6.גרסת התובע לא הייתה עקבית בכל הכבוד. בעוד שבכתב התביעה הוא טוען כי התאונה ארעה בכניסה לבית הספר הטכני, בתצהירו טען כי המשיך בנסיעתו אחרי בית הספר הטכני הואיל והחמיץ את הפניה ודיבר כל הזמן עם חברו שהכווין אותו ולמעשה הפניה בוצעה רק מול "צער בעלי חיים" כ-100 מ' אחרי בית הספר הטכני. כך גם, בניגוד לעדותו בתצהיר לפיה הבחין באופנוע מאחוריו שעה שהסתכל במראה, העיד בבית המשפט כי למעשה בכלל לא ראה את האופנוע עד רגע הפגיעה.

בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי כל מהלך הנסיעה היה בקשר בדיבורית קבועה שברכב, עם חבר שהכווין אותו, ולאחר שהבין שהחמיץ את הפניה לבית הספר הטכני, עצר למספר שניות ליד "צער בעלי חיים" ושם ביצע את פניית הפרסה. הוא מדגיש שעמד כמה שניות ומשנשאל אם היו רכבים אחריו, השיב: "לא, הכביש היה ריק לחלוטין". עוד הוא נשאל באופן מיוחד מתי לראשונה הבחין באופנוע והשיב: "ברגע שהוא התנגש בי. אני הסתכלתי על המראות קדימה ואחורה, התחלתי לבצע פרסה, ותוך כדי הוא נכנס בי בצד שמאל של הרכב". ולמטה מזה הוא נשאל אם לפני שביצע את הפרסה הסתכל אחור ומה היה שדה הראיה לאחור והשיב שהיה לו שדה ראיה גדול עד העיקול ולא ראה את האופנוע והאופנוע לא היה שם.

לא ניתן הסבר מניח את הדעת לסתירה זו, ויש להניח כי הזכרון היה טרי יותר לפני שנה, עת מסר את התצהיר, מאשר היום על דוכן העדים, עת השתנתה הגרסה.