תא"מ 39960-06-16 אביאם מערכות בע"מ נ' ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח'

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בצומת הרחובות בן צבי - וינר - גרינבוים בנתניה. רכב התובע עמד ברמזור אדום ברחוב וינר, כשפניו לכיוון רחוב גרינבוים, כאשר הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 ("רכב ההונדה") הגיח משמאל משדרות בן צבי, פנה בצומת ימינה בחדות, איבד שליטה, עלה על אי התנועה ופגע בצדו השמאלי של רכב התובע. על כך אין חולק. לטענת נהג רכב ההונדה, הוא איבד שליטה על הרכב מכיוון שהרכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 ("רכב הקיה") נכנס לצומת משמאלו, מרחוב גרינבוים, באור אדום, והוא נאלץ "לשבור" ימינה. לא היה כל מגע בין רכב ההונדה לרכב הקיה, אולם לטענת נהג ההונדה הוא היה חייב לסטות ימינה בחדות על מנת להימנע מתאונה. לדברי נהג ההונדה, הוא נכנס לצומת באור ירוק מהנתיב האמצעי, כאשר לפניו נסעו מספר רכבים, ומשמאלו היו רכבים שהסתירו את שדה הראייה לשמאל. לטענתו, רק כאשר נכנס לצומת הוא הבחין ברכב הקיה, שכבר היה בתוך הצומת, ובהחלטה של שבריר שנייה הוא פנה ימינה כדי להימנע מתאונה. בת זוגו של הנהג, שהייתה איתו ברכב, העידה גם היא ותמכה בגרסתו. בת הזוג העידה, כי הם נכנסו לצומת באור "ירוק יציב", היינו הרמזור היה ירוק גם כשהתקרבו לצומת, והיא כלל לא ראתה את האור האדום שקדם לו.

3.גרסתו של נהג הקיה שונה. לטענתו, הוא כלל לא הגיע מרחוב גרינבוים אלא משדרות בן צבי, מהכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה של רכב ההונדה. הוא פנה שמאלה לרחוב וינר באור ירוק ובלם כאשר הבחין בכך שרכב ההונדה נוסע במהירות בנתיב הנגדי ואינו עוצר לפני הצומת. לטענתו, כבר בכניסה לצומת היה רכב ההונדה במגמת מעבר מהנתיב האמצעי לנתיב הימני, ואז הוא שבר ימינה בחדות וכך התרחשה התאונה.

4.הנהג ברכב התובע העיד שלא הבחין בהתרחשות לפני שרכב ההונדה פגע בו, ולא היה באפשרותו לאשר את גרסת מי מהצדדים.

5.לאחר שהאזנתי לעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש להטיל את האחריות לתאונה, בגדרי מאזן הסתברויות, על רכב ההונדה. אציין תחילה, כי אין לדעתי חשיבות רבה למחלוקת מאיזה כיוון הגיע רכב הקיה, ומכל מקום לא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסתו של נהג רכב הקיה בעניין זה, אשר תואמת לגרסה שמסר בהודעה לחברת הביטוח כשעתיים לאחר התאונה. נהג ההונדה ובת זוגו לא הבחינו מאיזה רחוב הגיע רכב הקיה. הם הבחינו ברכב משמאלם, כאשר הרכב כבר היה בתוך הצומת. אמת, כי המקום עליו מצביע נהג ההונדה כנקודה בה היה רכב הקיה מתאים יותר לגרסה כי הוא הגיע מרחוב גרינבוים, אולם מדובר במרחקים קצרים ובהתרחשות מהירה, ולא ניתן לשלול לטעמי כי נהג ההונדה טעה במיקומו של רכב הקיה בכמה מטרים.

6.מכל מקום, כאמור, לטעמי אין חשיבות רבה לשאלה זו. אין מחלוקת, כי לרכב ההונדה היה אור ירוק זמן רב לפני שהוא נכנס לצומת. עובדה זו מחייבת את המסקנה, כי באותה עת היה אור אדום הן לרכבים שהגיעו מרחוב גרינבוים ונסעו ישר והן לרכבים שפנו שמאלה מהכיוון הנגדי של שדרות בן צבי. היינו, יהא אשר יהא מקומו של רכב הקיה, הטענה כי הוא נסע באדום מחייבת את המסקנה כי הוא התחיל נסיעה כאשר הרמזור היה אדום (אעיר, כי הדבר עולה גם מסדר הרמזורים כפי שתיאר נהג ההונדה בעדותו). בנסיבות העניין, הנחה זו הינה פחות סבירה. הן נהג ההונדה והן בת זוגו ציינו, כי נסעו לאחר שיירה של רכבים. היינו, הייתה בתוך הצומת תנועה ערה, ואין זה נראה סביר כי רכב כלשהו יתחיל נסיעה באור אדום וייכנס לצומת.

לעומת זאת, הטענה לפיה רכב ההונדה נסע באור אדום פירושה כי הרכב החמיץ את התחלפות הרמזור לאדום. הנחה זו הינה סבירה יותר, במיוחד בהתחשב בכך שהרכב נסע מאחורי רכבים אחרים, ונהג ההונדה העיד כי לא ראה את הרמזור הקרוב אליו אלא רק את הרמזור הרחוק. ער אני לכך שהן נהג ההונדה והן בת זוגו העידו כי נכנסו לצומת באור ירוק מלא. אין ספק בעיניי, כי נהג ההונדה לא נכנס לצומת במודע באור אדום, אולם לטעמי לא ניתן לשלול את האפשרות כי ברגע הכניסה לצומת, בנוסעו אחרי רכבים אחרים שחצו בירוק הוא ובת זוגו לא הביטו ברמזור ולא הבחינו כי האור התחלף. יש לזכור, כי עסקינן במשפט אזרחי, כאשר די בהטיה קלה של מאזן ההסתברויות על מנת להטות את הכף. לטעמי, בהתחשב באמור לעיל, התרחיש לפיו רכב ההונדה נכנס לצומת באור אדום סביר יותר, ולו במעט, מהתרחיש לפיו רכב הקיה נכנס לצומת באור אדום.

7.ב"כ הנתבעת 1 טען כי ישנה סתירה בגרסתו של נהג רכב הקיה, בכך שבהודעתו לחברת הביטוח ציין כי עצר באור אדום אחרי רכב, ובעדותו מסר כי חצה ראשון את הרמזור כשזה התחלף לירוק. בעדותו הסביר נהג הקיה כי היה לפניו רכב ברמזור, אולם זה סטה אחר כך ימינה והשתלב בנתיב הנסיעה ישר. הסבר זה מקובל עלי, שכן לפי אף אחת מהגרסאות לא נכנס לצומת רכב לפני רכב הקיה, וזאת בין אם רכב הקיה נסע באדום ובין אם הוא נסע בירוק.

8.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת נגד הנתבעת 1 ונדחית נגד הנתבעת 2. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 17,301 ש"ח, בתוספת אגרת משפט בסך 752 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 3,036 ש"ח. אין צו להוצאות בגין דחיית התביעה נגד הנתבעת 2.

המזכירות תפיק הודעת חיוב בגין המחצית השנייה של האגרה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.