תא"מ 3995-06-14

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל וזאת מהנימוקים העיקריים הבאים:

ראשית, מיקום התאונה, שהיה שנוי במחלוקת רבתי בין הצדדים, תואם את גרסת התובע 2 על פי בין היתר טופס הודעתו. התובע 2 טען כי התאונה התרחשה לפני הפניה שמאלה למרכז המסחרי שמשמאל. מאידך הנתבע 1 טען כי זו התרחשה בפנייה שמאלה, ביציאה מהמרכז המסחרי. טענתו של התובע 2 נמצאה קוהרנטית לציור המקום ששורטט על ידו בטופס ההודעה מטעמו המדמה אחת לאחת, בהתאם לתמונות המקום שהוצגו לבית המשפט, את מקום התאונה. הנתבע 1 גם צייר את מקום התאונה בטופס ההודעה מטעמו אלא שציורו דומה לתיאור מקום התאונה של התובעת 2 דווקא. ניתן לראות כי זה תיאר את נתיב הנסיעה ממנו ביקש לפנות שמאלה כנתיב הממשיך ישר מעבר לקו הפניה שמאלה כאשר הפנייה שמאלה הינה נתיב אחד. בתמונות המקום ניתן לראות כי לפונים שמאלה מהמרכז המסחרי, כגרסת הנתבע 1, אין אפשרות להמשיך ישר שכן הדרך נחסמת במדרכה ממול ולמעשה כל שניתן הוא לפנות שמאלה או ימינה בלבד. מאידך, בכיוון נסיעת הרכבים כפי שצוין כמקום התאונה על ידי התובע 2 ניתן לראות בבירור כי מדובר בכביש בעל תצורת מסלולים דומה לזו שצייר הנתבע 1 ועל כן בהכרח מדובר באותו מקום בדיוק. בנסיבות, מקום התאונה המוכח הינו זה אותו תיאר התובע 2 ולא הנתבע 1. לדבר חשיבות שכן מרכז כובד טענותיו של הנתבע 1 התרכז בנושא זה ביחס להוכחת טענותיו הנגדיות.

שנית, אני נותן אמון בעדות התובע 2. הלה העיד לפרטי פרטים על מקומה המדויק של התאונה ברחוב, דרך התרחשותה, תצורת הפגיעה ברכבו, המהלכים שקדמו לה בעת נסיעת רכב הנתבעים לאחור, מקום החלפת פרטים, והתנצלותו של הנתבע 1 בפניו לאחריה ועוד. עדותו תואמת פרטים דומים שמסר בהודעתו הכתובה והנתמכת בתמונות שצולמו לאחר התאונה. מאידך, כאמור גרסתו של הנתבע 1 לא תואמת את מקום התאונה המוכח, היא לא תואמת את טענתו הכתובה כי התאונה התרחשה טרם שפנה שמאלה בעוד שבעדותו טען זה כי זו התרחשה במהלך ביצוע הפנייה שמאלה (לפני מעבר החצייה), לאמור גם היה בנסיעה וגם כבר פנה שמאלה, וכן אינה תואמת דברים שלטענתו ציין בפניו התובע 2 לאחר התאונה כסיבה לתאונה מצדו שלא נרשמו בטופס ההודעה מטעמו ועוד.

שלישית, הנזקים ברכב התובעים לפיהם רכבם ניזוק באזור הפגוש התחתון והגריל, עשויים לתמוך יותר בגרסת התובעים לדרך התרחשות התאונה שכן פגיעת רכב התובעת בחלקה האחורי של משאית הנתבעים כאשר זו מיושרת מלפניו בהכרח הייתה מובילה בהכרח לנזק מסוג מכת מעיכה באזור הפח מקדימה או בחלקו העליון של הטמבון וזאת בשל הפרשי הגבהים שבין הרכבים המעוברים ומנח הרכבים בעת התאונה וכן בעיקר בשל עוצמת הפגיעה בעת שרכב המגיע בנסיעה פוגע ברכב שמלפניו מאחור. מאידך, תצורת הנזקים המתוארת שאינה מלווה בנזק מעיכה מתיישבת יותר עם נסיעה אטית של משאית הנתבעים לאחור כאשר רכב התובעים מונח מאחוריה. אטיות שכזו לצד עוצמת משקלה של המשאית יכול להתיישב עם נזק אחיד שכזה ומסוג שכזה כאמור.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת 1 את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 4,497 ₪, ולתובע 2 את הסך של 1,126 ₪ ( לאחר ניכוי רכיב אובדן הנחת העדר תביעות שלא צורף ו/או הוכח לגביו דבר) בצירוף הצמדה למדד מיום 20.1.14, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר התייצבות התובע 2 למתן עדות בסך 550 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.