תא"מ 39868-05-15 בדיר נ' פרי, תא"מ 27440-10-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בדיר

1.תביעות אלה, שהדיון בהן אוחד, עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.12.2014 באזור החיבור בין רמת גן לתל אביב (הצדדים אינם תמימי דעים באשר למיקום המדויק של התאונה). בתא"מ 39868-05-15 התובע (שהוא בעלי המשאית המעורבת) טוען לנזקים בסך כולל של 9,437 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ועגמת נפש; ואילו בתא"מ 27440-10-15 טוענות התובעות לנזקים בסך כולל של 12,628 ₪ (מתוכו סך 3,774 ₪ לתובעת 2 – שהיא בעלי הרכב המעורב), בגין עלות תיקונים (לתובעת 1), שכר שמאי (לתובעת 1), אבדן הנחת העדר תביעות (לתובעת 2) והשתתפות עצמית (לתובעת 2).

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, והצדדים גם חלוקים בשאלת זהות נהג המשאית.

3. אין חולק, כי המשאית היתה לימין הרכב, וכי בעת שהחלו בנסיעה נוצר מגע בין הפינה השמאלית קדמית של המשאית לדלת ימין אחורית של הרכב (מגע אשר כנראה התחיל בקצה הדלת הקדמית-הימנית של הרכב, נוכח העולה מתמונות הנזק).

4.מטעם בעלי המשאית התייצב להעיד אביו, מר שהריאר בדיר (להלן – "שהריאר"), אשר טען כי הוא זה שנהג במשאית. הוא סיפר עוד, כי התאונה ארעה כששני כלי הרכב פנו ימינה, וכי הרכב הוא שנצמד למשאית, אם כי טען כי לא ראה אותו קודם לרגע הפגיעה. הוא אישר כי אינו יכול לזהות את נהגת הרכב, אולם הסביר כי היה מדובר בשעת ערב, לאחר חשיכה. הוא תיאר את הרכב כבעל צבע שחור-כחול, אם כי מדובר ברכב כסוף בהיר. הוא לא ידע להגיד, אם היה בעת התאונה כיסוי ביטוחי לתאונה, אם בנו, התובע, שהיה כבן 21-22 בעת התאונה, היה נוהג במשאית.

5.הגב' פרי (להלן – "מילי") העידה, כי מי שנהג במשאית היה בחור צעיר מאד, נראה בן פחות מעשרים, אשר נראה מבוהל, ואשר שוחח בטלפון עם מאן דהוא שגער בו. היא גם ציינה, כי הגם שהנהג אפשר לה לצלם את רישיון הרכב, לא עשה כן לרישיון הנהיגה, אלא שלח לה צילום של הרישיון לטלפון הסלולרי, וכי למפרע התברר כי לא היה זה רישיון הנהיגה שלו (אלא של אביו). לעניין התאונה סיפרה, כי זו ארעה בעת תחילת נסיעה ישר, ביציאה מרמזור, וכי מסיבה לא ברור סטתה המשאית לעברה ופגעה ברכבה.

6.לא נשמעו עדים נוספים.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את תמונות הנזק וכן את יתר הראיות, אני מעדיף את גרסתה של מילי על פני גרסת שהריאר, בכל הנוגע לזהות הנהג במשאית. כפועל יוצא, אני גם דוחה את גרסתו של שהריאר בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה, באשר לפי המסקנה הראשונה, הוא כלל לא היה במקום.

8.הטעם להעדפת גרסת מילי מורכב מכל אלה: הרושם הכללי שעשתה עדותו של שהריאר היה של התחמקות בנקודות בהן הוא הופתע בשאלות (כגון: השאלות לגבי הביטוח, השאלות לגבי צבע הרכב, וכו') – מדובר בהתרשמות כללית, מהיסוסים רבים וחזרה מצידו על השאלות – באופן שלא בא לידי ביטוי בפרוטוקול, אך היה ניכר ביותר. מנגד, עדותה של מילי היתה עקבית ונחרצת ועשתה רושם מהימן הרבה יותר. בנוסף, התמיהה העולה מאי הפעלת פוליסת הביטוח, הודאתו המשתמעת בהעדר כיסוי ביטוחי לנהיגת בנו, והטעות הבולטת בצבע הרכב – כלא לה חברו יחדיו כדי להכריע את הכף בין הגרסאות.