אקספדיטור מאיץ עסקים בע"מ נ' ג'ראדו ב.ה. שיווק והפצה בע"מ

מבוא, עובדות וטענות הצדדים 

בפני תביעה שטרית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין שני שיקים, כל אחד על סך 4,516 ₪ שמועדי פרעונם 1.9.12 ו-1.10.12 (להלן: "השיקים"), אשר הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת מסרה לתובעת במסגרת הסכם להסדרת שירותי יעוץ שהעניקה לה התובעת.

עוד מסכימים הצדדים כי מדובר בשיקים האחרונים מתוך סדרת שיקים בסכום כולל של 45,153 ₪ אשר נמסרו לתובעת על פי הסכם בין הצדדים מיום 31.1.12 (נספח ב' לתצהיר העדות ראשית מטעם התובעת) כאשר יתר השיקים בסדרה נפרעו.

על פי הרישום על גבי השיקים, השיק שמועד פרעונו 1.9.12 חולל בשל כך שעבר זמנו והשיק שמועד פרעונו 1.10.12 חולל בשל קבלת הוראת ביטול לגביו בבנק.

התובעת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה במסגרת תיק הוצל"פ 12-09314-14-7, בעקבות התנגדות שהגישה הנתבעת נפתח תיק זה וביום 9.6.15 נתנה כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) יפעת אונגר ביטון לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה.

בהחלטתה מיום 19.7.16 הגבילה כב' הרשמת הבכירה את טענות ההגנה כך שלא תוכלנה לכלול טענות לפגם בכריתת החוזה מאחר שאלו לא הועלו בהתנגדות שהפכה לכתב הגנה.

הצדדים הגישו תצהירים, ערוכים וחתומים על ידי מנהליהן, וביום 9.3.17 התקיימה ישיבת ההוכחות בפני בה נחקרו המנהלים על תצהיריהם ונשמעו הסיכומים.

עיקרי טענות הנתבעת, שהינה חברה שעסקה בשיווק והפצת מוצרים לבתי קפה, הן כי מנהלה פנה אל התובעת על פי המלצת לקוח שגם הוא בסופו של דבר סגר את עסקו לאחר היעוץ שקבל ממנה (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 16), לצורך סיוע ויעוץ לשם הגדלת פעילותה העסקית.

מנהל הנתבעת טען כי עבר מסע שכנועים ולחצים תוך שכנוע שלא להיוועץ אף באשתו טרם חתימה והתחייבות להצלחה כלכלית גדולה על בסיס תורת הסיינטולוגיה שלטענת התובעת אינה נכשלת אחרת יושב לנתבעת כספה, ובעקבותיו ועל סמך ההתחייבות חתם עימה על החוזה שבנספח ב' לתצהירה.

לאחר החתימה התקיימו פגישות רבות עם עובד הנתבעת – אשר פוטר בהמשך – בהן עסקו בפסקאות מספר סיינטולוגיה והנחיה לפעול על פיהן אולם הדבר לא הניב הגדלה של פעילות הנתבעת ומכאן ואילך טופלה הנתבעת על ידי מנהל התובעת באופן אישי.

גם לאחר שינוי זה לא התפתחה פעילות הנתבעת ולהפך, חלה בה ירידה, וכשהתלונן מנהל הנתבעת בפני מנהל התובעת על כך הופנה לתובנות מתורת הסיינטולוגיה בנושא התמודדות ומניעת יאוש, כאשר ההמלצות העסקיות של מנהל התובעת התמקדו רק בלקיחת הלוואות.

בהמשך טענה הנתבעת כי נגרמו לה בעיות תזרים והפעילות עליה המליצה התובעת נחלה כשלון עד הגעתה לסף קריסה כלכלית, ולבסוף נותר מנהלה ללא חסכונות וכיום עובד הוא כשכיר על מנת להתקיים ולנסות לשקם את הנתבעת.

לטענת מנהל הנתבעת טרם הקשר עם התובעת עמד מחזור פעילותה של הנתבעת על סך של 780,000 ₪ בעוד שבתום קשר זה עמד המחזור על סך 250,000 ₪.

לאור מכלול האמור לעיל טוענת הנתבעת כי התובעת החתימה אותה על מסמך שלא כלל את עיקרי ההתחייבות שניתנה לה בעל פה להצלחת התהליך אחרת יושב כספה וכי בפועל לא נתנה לה תמורה עבור כספה ולא העניקה לה יעוץ ממשי ומשמעותי אשר יכול היה לשפר את פעילותה ותוצאת הקשר היתה הפוכה מן המובטח, על כן פטורה היא מתשלום בשל כשלון תמורה.

לסיכום, טענות הנתבעת נוגעות להתחייבות התובעת להשבת כספה במקרה של אי השגת הצלחה עסקית ולכשלון תמורה במובן של אי אספקת השירות.

התובעת מצידה אינה חולקת על התוצאה אליה נקלעה הנתבעת לאחר היעוץ שקבלה ממנה אך טוענת כי כאוחזת בשיקים נטל ההוכחה להוכיח את כשלון התמורה מוטל על הנתבעת וכי זו לא הביאה כל ראיה ממשית לטענותיה.

לטענת התובעת חתמה הנתבעת על הסכם בו נקבע במפורש כי (סעיף 11) – "הלקוח מבין שקבוצת היעוץ אינה ערבה לתוצאות מפורטות ומסויימות כלשהן עקב שליטתו המוחלטת של הלקוח בעסק הלקוח, וכן בשל כך שתוצאות היעוץ יכולות להשתנות מעסק לעסק" ועל כן גם אם נכונות הטענות כי העסק קרס לאחר הקשר עם התובעת אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מהתחייבותה הכספית.

עוד טענה התובעת כי העניקה לנתבעת יעוץ משמעותי בעקבותיו חתמה עימה זו על חוזה נוסף ביום 4.9.12 (נספח ג' לתצהיר התובעת) ואף כי הוטמעו בעסקה של הנתבעת שינויים במדיניות הוצאת שיקים ושליטה בהוצאות ותחת הנחייתה כתבו מנהל הנתבעת ואשתו תוכנית עסקית המתאימה לעסק הנתבעת.