תא"מ 39759-10-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' חלף

1.התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבע, לשיבוב הסכומים ששילמה למבוטחה, כאשר לטענתה זה התנגש ברכב המבוטח שחנה כדין בחנייה הצמודה לביתו וזאת בתאריך 18.7.2012 ולאחר מכן, ברח מהמקום מבלי להשאיר פרטים (להלן:"התאונה").

התביעה הוגשה על סך של 68,236 ₪ הכולל תשלום ששילמה למבוטח על פי חוו"ד שמאי בסך של 67,836 ₪ וכן שכרו של השמאי בסך של 400 ₪.

2.בדיון שהתקיים ביום 15.12.2014, אישרו הצדדים כי יש להפחית מסכום התביעה את ערך שרידי הרכב בסך 27,985 ₪. כך שסכום התביעה הועמד על סך של 40,251 ₪.

3.הנתבע כפר בטענות התובעת וטען כי לא הוכח כי היה מעורב בתאונה וכן כי התובעת נמנעה מלהביא ראיות שהיו פועלות לחובתה כמו דו"ח החוקר כאשר נטען כי גרסתו נמסרה במלואה לחוקר מטעם התובעת. עוד לטענתו קיימת סתירה בין גרסת התובעת לבין גרסת המבוטח בהודעה על התאונה כאשר התובעת טענה למעשה כי הייתה פגיעה אחת ברכב ואילו המבוטח ואחיו במסגרת עדותם בפני בית המשפט מסרו כי הרכב המבוטח נפגע פעמיים. כמו כן לא הוצג דוח המשטרה וכל לא הוצג ולא נדרש להביא פרטי החקירה של משטרת ישראל.

4.לטענת הנתבע קיימות סתירות מהותיות בין בעל הרכב לבין אחיו שהעידו בפני בית המשפט. הנתבעת למעשה גם נמנעה לזמן את עדותה של אשתו של בעל הרכב המבוטח ואת הבת על מנת למסור גרסתם לאירוע התאונה . גם טענתו של המבוטח כי הנתבע ניסה לדרוס אותו ולרצוח אותו (עמוד 11 שורה 30 לפרוטוקול) לא נזכרת בתצהירו או במסגרת הודעתו לתובעת על התאונה. הוא הדין ביחס לטענה כי עמוד החשמל שלידו עמד הרכב המבוטח, או העציץ שעמד שם, ניזוקו וגם לגביהם לא הובאה כל ראיה וכן ולא הוצגו תמונות לגבי נזקים אלה. גם טענתו של בעל הרכב כי הנתבע היה שיכור לא הוכחה. כמו כן מצביע הנתבע על סתירות נוספות שלטענתו קיימות בין עדותו של בעל הרכב לבין המסמכים שבתיק. הטענה כי אחיו של בעל הרכב היה עד לאירוע הועלתה רק מספר ימים לפני דיון ההוכחות אולם כי התברר כי האח לא מסר כל גרסה במשטרה הוא הדין לגבי אשתו של בעל הרכב ובתו שלטענת אחיו של בעל הרכב היו עדים לאירוע. כמו כן נטען כי התובעת לא הציגה בפני בית המשפט תמונות של השמאי. בית המשפט התבקש לקבל את עדותו של הנתבע שהייתה לטענתו עקבית לפיה אין לו כל קשר לתאונה.

באשר להיקף הנזק נטען כי הוא לא עושה על סך של 15 אחוז מערך הרכב (עמוד 7 לחוות דעת השמאי) לפיכך יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלתי את העדויות והראיות הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע הוא שנהג ברכב מסוג יונדאי שבבעלותו, אשר פגע ברכב המבוטח כאמור בתצהירי העדויות ובת/1 כאמור בתצהירו של המבוטח חאלף דאהר (להלן: "המבוטח"), במידת הראיות הדרושה במשפט אזרחי. המבוטח העיד בפניי, (עמוד 5 בפרוטוקול מיום 7.5.14) כן אחיו מר סאמר חסאן בתצהיר ת/4 ועדותו בעמוד 17 לפרוטוקול מה 15.12.2014 והנני נותן אמון בגירסתם.

שני העדים מסרו גרסה כי ראו במו עיניהם את רכב הנתבע כאשר הנתבע נוהג בו, פוגע ברכב המבוטח ונמלט מהמקום. עדותם למעשה לא נסתרה וכן והתיאור לגבי הסכסוך הקיים בין הנתבע לבין התובעים (עמ' 13 ואיך לפרוטוקול מיום 7.5.14) יכול רק לחזק את כי מדובר בפגיעה מכוונת מצד הנתבע ברכבו של המבוטח. בין שמדובר בפגיעה מכוונת ובין שמדובר בפגיעה במצב של נסיעה בגילופין כתוצאה משתייה חר יפה (עמוד 12 רישא לפרוטוקול מיום 7.5.14) בשני המקרים היה מעורב הנתבע בפגיעה מכוונת או בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונה ולנזק.

6.אומנם היה נכון מבחינת התובעת להציג בראיותיה גם את תיק המשטרה או ממצאי המשטרה שבדקה את תלונת המבוטח בדבר הנזק שגרם הנתבע, אולם אין באי הצגת תיק המשטרה משום גריעה בתשתית העובדתית שניתן לקבוע על סמך העדויות ששמעתי, כפי שדרוש במשפט אזרחי דהיינו נטל של מעל 50 אחוז כי התאונה/הפגיעה אכן אירעה כאשר הנתבעת נוהג ברכב הפוגע ובורח מהמקום כפי שהעידו העדים הנ"ל.

נטל ההוכחה בעניין זה, דהיינו קביעת האחריות, הורם על ידי התובעת וניתן לקבוע על יסוד העדויות ששמעתי את הממצאים בדבר מעורבותו של הנתבע כנוהג ברכב שפגע ברכב המבוטח.