תא"מ 3968-02-14 עמר נ' אדיב (2007) שרותי כח אדם סיעודי ישראל בע"מ

1.תביעה לתשלום סך של 22,300 ₪ בטענה להפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ושעניינו השמת עובדת זרה עבור אמו של התובע.

התובע טוען כי ביום 18.6.13 נחתם הסכם בין הצדדים במסגרתו הושמה העובדת הזרה, הגב' מיני לאון, לסעוד את אמו, ותמורת שירותי הנתבעת שילם עמלת תיווך בסך 1,750 ₪.

כעבור כ-4 חודשים הועברה אם התובע לשיקום באשפוז במוסד השיקומי "בת הדר" בעיר אשדוד, ואולם העובדת, הגב' לאון, סירבה להמשיך לעבוד בשירות אם התובע. התובע טוען כי רק בדיעבד התברר כי העובדת מסרה לנתבעת מכתב התפטרות אשר לא הובא לידיעתו.

בעקבות עזיבת העובדת, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה להשמת עובדת חלופית, ואולם לא זכה אלא להבטחה כללית ולפיה כשתהיה לנתבעת עובדת זו תופנה אל התובע.

התובע טוען כי לאחר חלוף 21 יום ממועד עזיבת העובדת הגב' לאון נשלחה עובדת אחרת אך זו, לאחר שהגיעה לבית אם התובע הודיעה כי אינה מעוניינת לעבוד. התובע טוען כי פנה מספר פעמים אל הנתבעת, אך זו לא פעלה להשמת עובדת חלופית לאמו, עד אשר לבסוף הוצעה לו עובדת שמעסיקתה נפטרה ואשר תוקף אשרת העבודה שלה נסתיימה.

נסיבות אלה, עולות לעמדת התובע כדי הפרת ההסכם בידי הנתבעת, ועל כן נתבעים המבגרת תובענה זו הוצאות ונזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הצורך במציאת עובדת חלופית וטיפול בוועדת חריגים (3,300 ₪), דמי התיווך שקיבלה הנתבעת מהמשפחה השניה (2,000 ₪) ולחילופין השבת דמי התיווך ששילם (1,700 ₪), הפרשי שכר לעובדת (4,800 ₪), הפסד ימי עבודה של בני המשפחה בתקופה בה לא עבדה העובדת (6,000 ₪) ועגמת נפש (6,000 ₪).

2.הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, המשוללת כל יסוד ואשר אדניה מתבססים על עובדות שאינן נכונות.

הנתבעת טוענת כי טרם החתימה על הסכם ההשמה, ומפאת חששותיה של מנהלת הנתבעת, הגב' אילדיז (שאף העידה בפני), באשר להצהרות התובע לעניין תשלום חסר למטפלת הסיעודית, נערך סיכום דברים עליו חתם התובע, הכל בניסיון למנוע בעיות בעתיד בנוגע להעסקת העובדת. המדובר בעמדת התובע באשר לגובה השכר שיש לשלם לעובדת, וזאת בניגוד לדרישת העובדות הסיעודיות.

אכן, לאחר תחילת העסקתה ביקשה העובדת כי יועלה שכרה והתובע פיטר אותה בשל כך. רק לאחר התערבות עובדות הנתבעת וגישורן בין הצדדים נאות התובע להעלות שכרה של הגב' לאון כמקובל וזו שבה לעבוד בשירות אמו.