תא"מ 39633-05-15 סלקום ישראל בע"מ ואח' נ' אלימלך ואח'

לפניי תביעה כספית על סך 807 ש"ח ותביעה שכנגד על סך 4,105 ש"ח.

התובעת הגישה תביעתה במסגרת תיק הוצל"פ 0228321143 במסגרתו הגיש הנתבע התנגדות לביצוע תובענה.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 11.11.15 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה ההתנגדות תתקבל ולנתבע תינתן הזכות להגשת כתב תביעה שכנגד , ולאחר מכן , תגיש התובעת כתבי סיכומים ויינתן פס"ד בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

טענות התובעת והנתבעת שכנגד.

לטענת התובעת מכתב התביעה אשר מגובה במסמכים עולה תמונה ברורה ולפיה הנתבע היה, ועודנו חייב סכום של 807 שהינו בגדר חובו האישי של הנתבע ומתחלק לשני כרטיסי לקוח.

האחד שמסתיים בספרות 5454 והשני שמסתיים בספרות 6922 .

באשר לכרטיס לקוח 5454, נותרו חשבוניות שלא כובדו החל מיום 14.12.2008 וכלה ביום 19.3.2013, אשר מהם עולה כי הנתבע עשה שימוש בזמן אוויר והחזיק במכשירים אליהם התחייב לצורך רכישתם בתשלומים. מלבד תשלום חד פעמי בסך 300 ₪, הנתבע לא שילם את חובו בכרטיס לקוח זה, ומשכך חובו עומד זה על סך 648.59 ₪.

באשר לכרטיס לקוח 6922, בכרטיס זה נותרו 3 חשבוניות אשר לא כובדו על ידי הנתבע. האחת על סך 95.69 ₪ מיום 2.8.12. השניה על סך 5.85 ₪ מיום 2.10.12, והאחרונה על סך 158.87 ₪ הכוללת את שתי החשבוניות הקודמות שלא שולמו והינה על סך 158.87 ₪.

באשר לטענות הנתבע בתביעתו שכנגד, טוענת התובעת, כי ראשית כל הנתבע מעולם לא נכנס בגדרי תכנית עובדי מיקרופוינט, ולאורך כל התקשרותו עמה, נהג להציגו כמנוי בתכנית עובדי חברת זוקו. לראייה לכך, הציגה מכתב ממנו המתוארך ליום 8.8.2010, שם תיאר עצמו כאמור לעיל.

ביחס לטענותיו כי חויב בחיוביים עודפים כלקוח בתכנית עובדי זוקו, לא התייחסה התובעת לגופם של חישוביי הנתבע, ודחתה אותם בטענה כי "אין ולא הוכחו כל חיוביי היתר על ידי התובעת את משפחות זוקו. הרבה מלל ע"ג עשרות סעיפים אינו מוכיח ההיפך".

התובעת אף מייתרת את טענת הנתבע לחיוב עודף, כשלדבריה הגיש כנגדה תביעה קטנה בתיק 18388-12-14 במסגרתה תבע סכום של 1195 ₪ בלבד וזאת כנגד זכאותו לכאורה בעבור פיצוי מוסכם שקיבלו עובדי חברת מיקרופוינט כחלק מהתקשרות החברה עם התובעת. לדבריי התובעת, תביעה זו הסתכמה בהסכם פשרה, במסגרתו נקבע כי התביעה תימחק ותוגש כתביעה כנגד בתביעה שלפניי.

בכך טוענת התובעת, כי הנתבע תיחם את עצמו לסכום הפיצוי לעיל, ואינו יכול כעת להרחיב את הסכום לפיצויו בטענות לחיוביים עודפים, שכאמור לא הוכחו. עוד מציינת התובעת, כי חברת מיקרופוינט או מי שהיה מנוי בתכנית עובדיה, לא זכה לכל פיצוי מוסכם אליו עותר הנתבע כעת, וכי ככול שתשלום כזה נעשה, שהרי הדבר היה במסגרת הטבה כלשהיא (לכך ראה דברי נציג הנתבעת בפרוטוקול הדיון, עמ' 2, ש-25-26, בתיק 18388-12-14).

למען שלמות טענותיה, אציין כי התובעת דחתה אף את הטענה לחיוביים עודפים בתכנית עובדי מיקרופוינט, כאשר לדבריה בתביעה שהגישה התובעת בתיק 62288-11-14 כנגד מיקרופוינט בשל חובותיה, הושג הסכם פשרה במסגרתו שילמה מיקרופוינט סכום של 4800 ₪ לטובת התובעת.

משכך, טוענת התובעת כי הנתבע מושתק מלטעון לחיוביי היתר בתכנית עובדי מיקרופוינט.