תא"מ 39619-10-15 בן חמו נ' ארז

בפניי תביעה לתשלום שכר דירה בסך כולל של 13,250 ₪. התובע הגיש לביצוע ארבעה שיקים שניתנו לו על ידי הנתבעת. ביום 29.10.15 התקבלה התנגדותה של הנתבעת לביצוע וההליך הועבר לסדר דין מהיר.

התובע והנתבעת התקשרו ביום 7.8.2014 בחוזה להשכרת דירת מגורים שבבעלות התובע לתקופה של שנה החל מיום 15.8.14 ועד ליום 15.7.15. על-פי הסכם השכירות נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,600 ₪ כדמי שכירות חודשיים בנוסף לתשלומי החשמל. יצוין כי סעיף 14 לחוזה השכירות קובע: "במקרה והשוכר ירצה להפסיק את הקשר השכירות, ולעזוב את המושכר ליפני תום תקופת השכירות, יהיה חייב בתשלום דמי השכירות עד סוף התקופה או להמציא דייר אחר במקומו לשביעות רצון המשכיר ובהסכמתו" (הטעויות במקור).

אין מחלוקת כי הנתבעת עזבה את הדירה לפני תום מועד תקופת השכירות וביטלה החל מחודש אפריל את השיקים שמסרה לתובע.

התובע טוען כי עד לתום תקופת השכירות נותרו 4 חודשים, ובהתאם לחוזה השכירות הנתבעת חייבת לשלם את השכירות בגינם. כמו כן טוען התובע כי נותר לנתבעת חוב לחברת החשמל העומד על סך של 250 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת כי התובע הפר את החוזה בסירובו המתמיד לתקן ליקויים חמורים בדירת המגורים ולפיכך היא היתה זכאית לבטל את החוזה.

יצוין כי תחילה ניתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת, אך לבקשת הנתבעת בוטל פסק הדין תוך חיובה בתשלום הוצאותיו של התובע.

בדיון ההוכחות שהתקיים נשמעו עדויותיהם של התובע והנתבעת.

התובע בתצהירו טען באופן לקוני כי בכל תקופת השכירות תוקנו כל הליקויים ותקלות הרטיבות אשר דרשו תיקון באופן מיידי וללא דיחוי. בעדותו בבית המשפט השיב התובע לרוב השאלות כי העניין לא מוכר לו וכי הוא אינו זוכר. אכן מדובר באדם מבוגר שאין לצפות ממנו לזכור כל פרט. עם זאת, להתרשמותי תשובותיו של התובע היו מגמתיות ונראה כי הוא לא היה מעוניין לפרט. כך למשל לא זכר התובע כלל באילו תלונות פנתה אליו הנתבעת, אך כן זכר שערך תיקונים בדירה בעצמו. כמו כן ידע התובע להגיד שלא התחייב בחוזה על העמדת מחסן וחצר לשימוש הנתבעת, אך לא זכר ויכוחים בין הצדדים סביב הריהוט בבית.