תא"מ 3950-08 שומרה חברה לביטוח בע"מ. נ' מלכה

המבקש עותר לביטול פסק-הדין שניתן נגדו ביום 9.2.2009, בהעדר התגוננות. הבקשה הוגשה ביום 17.6.2014, ולא צורפה לה בקשה להארכת מועד להגשתה (אם כי לפי כותרתה ותוכנה נכללה בה גם בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה).

המבקש אינו מכחיש את קבלת כתב התביעה, ואף אינו מכחיש את קבלת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל (לא ברור מהבקשה מתי התקבלה האזהרה, אולם ככל הנראה היה הדבר סמוך יחסית למועד מתן פסק-הדין).

המבקש מייחס את מחדליו בהעדר הטיפול בתביעה לבא-כוחו הקודם, שלדבריו לא טיפל בתביעה כנדרש ולאחר מכן לא טיפל בביטול פסק-הדין כנדרש.

לגופו של עניין טוען המבקש, ראשית, שתאונת הדרכים אליה מתייחס כתב התביעה לא נגרמה באשמתו אלא באשמת נהג מבוטח המשיבה, ושנית, שהוא עצמו היה מבוטח, ולפיכך יש לאפשר לו להפעיל את פוליסת הביטוח ולערב את חברת הביטוח.

את הבקשה תמך המבקש בתצהיר לאקוני, הערוך על דרך ההפניה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, הן מחמת מועד הגשתה והן מחמת שמצד סדרי הדין אין היא מוצדקת, ומצד מהות הדברים אין היא נכונה (לגרסתה), שכן התאונה נגרמה באשמת המבקש.

המבקש הגיש תגובה על תגובת המשיבה, אך לא זו בלבד שלא תמך אותה בתצהיר, אלא שאף לא חידש בה דבר.

דין הבקשה להימחק על הסף מחמת האיחור בהגשתה, ומחמת הגשתה בלא בקשה להארכת מועד להגשתה; אפילו היתה מוגשת בקשה להארכת מועד להגשתה, ספק אם בקשה כזו היתה מתקבלת, בהעדר טעם מיוחד לאיחור, ובשים לב למשכו; ואפילו היה מקום לשקול הארכת מועד, דין הבקשה היה להימחק בהעדר תצהיר ערוך כדין; ואפילו היה מצורף תצהיר ערוך כדין, ספק אם היה מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק-הדין, אלא בכפוף לתשלום הוצאות בסכום נכבד.

וביתר פירוט, מהסוף להתחלה: טענות המבקש לגופן אמנם ראויות להישמע, באופן עקרוני, אולם מאחר שלא נפל פגם במתן פסק-הדין, גם לשיטת המבקש, היה על המבקש לשכנע כי יש הצדקה לביטול פסק-הדין, ועל פי הפסיקה, ביטול שכזה נעשה על פי רוב כנגד חיוב בהוצאות (ולפעמים גם בכפוף לתשלומן).

אלא, שטענות אלה יש לפרט בתצהיר, ועל התצהיר להיות ערוך באופן מפורט, ולהחזיק את העובדות שהמצהיר מעיד עליהן (תקנה 521, וכן ע"א 16/89 ורדים נ. החברה הישראלית, פד"י מח(5)729 בעמ' 736, וכל הפסיקה הענפה שבאה בעקבותיו). כאמור, המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר מפורט, וכבר מטעם זה דין הבקשה להימחק על הסף, באשר דינה כאילו לא צורף לה תצהיר.

ואם היה מצורף תצהיר מפורט לבקשה? גם אז לא היה בכך כדי להועיל. פסק-הדין ניתן, כזכור, בשנת 2009. הבקשה הוגשה בשנת 2014, חמש שנים לאחר מכן, בעוד המועד להגשתה הוא 30 יום בלבד. תקנה 528 דורשת טעם מיוחד גם באיחור של יום. באיחור של 5 שנים, על אחת כמה וכמה. נדירים עד מאד הם המקרים בהם יוארך המועד ב-5 שנים, וקשה למצוא סיבה שתכניס תיק זה אל תוך אותם מקרים חריגים.

מכל מקום, על מנת שניתן היה לשקול זאת, היה על המבקש לצרף לבקשה לביטול פסק דין בקשה להארכת מועד להגשתה, והוא לא עשה כן. בלא בקשה שכזו, ומאחר שבית המשפט אינו מושיט סעד שלא נתבקש, ממילא לא ניתן אף להתחיל בדיון בסוגיה.

נמצאנו למדים, שלגבי כל אחד ואחד מהמכשולים הניצבים בפני המבקש בעתירתו לביטול פסק-הדין – אף לא אחד נסוג מפניו, וכולם כאחד מציבים חיץ בינו לבין התוצאה המבוקשת על ידו.

הבקשה נמחקת בזה, אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסכום מופחת, לאור טענותיו לדוחק כלכלי, של 600 ₪.