הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ ואח'

 1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים מיום 26.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 89-373-28 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 31-921-30 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא בקשר עם האחריות לקרות התאונה ובקשר עם שיעור הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת.

5.2.שוכנעתי כי נהגת רכב התובעת הסיעה את רכבה אל תוך הצומת ופנתה שמאלה בצומת, כאשר אור ירוק דולק בכיוון נסיעתה. כמו גם, שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעת, בחוסר זהירות ומבלי ליתן דעתו, הסיע את רכבו לצומת בניגוד לאור אדום שדולק ברמזור בכיוון נסיעתו הישרה.

סבורני, כי היה על נהג רכב הנתבעת ליתן את דעתו לעובדה כי בין מסלול נסיעתו לבין המסלול הנגדי ממנו הגיח רכב התובעת מצוי אתר בנייה של הרכבת הקלה בגוש דן, המתוחם בגדרות בטון החוסמות את שדה הראייה של הנהגים החוצים את הצומת, כפי שגם ניתן להתרשם בתמונות שצולמו בצומת לאחר קרות התאונה (נ/2 ו- נ/3). במיוחד לאור זאת, היה על נהג רכב הנתבעת להסיע את רכבו אל תוך הצומת תוך נקיטת משנה זהירות. אלא שנהג רכב הנתבעת לא פעל כן.