תא"מ 39435-06-12 אריזות ירושלים (1987) בע"מ נ' האחים נעמד שיווק בע"מ ואח'

בפניי תביעה לחיוב בעל מניות עיקרי בחברה, מכוח דוקטרינת הרמת המסך והוראות סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999. טענה מקדמית שנידונה במסגרת פסק דין זה היא האם ראוי לסלק את התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין או מניעות, וזאת בשל תביעה קודמת שנדחתה.

רקע עובדתי וההליכים בין בעלי הדין:

1. התובעת היא חברה לשיווק וממכר מוצרי מזון ואין חולק כי החל משנת 2005 ועד לשנת 2009 סיפקה מוצרי מזון לחנות של הנתבעת 1, ברח' מחנה יהודה 10 בירושלים. לטענת התובעת לחנות נוצר חוב בגין רכישת מוצרים אלו, מחודש ספטמבר 2009 ועד למועד סגירת החנות, וזאת בסכום כולל של 63,583.30 ₪. חוב זה מעולם לא נפרע.

    

2. הנתבע 2 היה במועדים הרלבנטיים אחד משני בעלי המניות של הנתבעת 1, ואין חולק כי הוא מי שניהל את החנות בפועל. זאת לעומת אחיו, שהיה בעל המניות השני, המתגורר בחו"ל ולא היה מעורב כלל בענייני החנות ועל כן אין הוא נתבע במסגרת תובענה זו.

    

3. הנתבעת 1 הפכה לחדלת פרעון ובא כוחה, והנתבע 2 הסכימו כי יינתן כנגדה פסק דין על יסוד מלוא התביעה. פסק דין כאמור אכן ניתן בתחילת הליכים אלו.

    

4. אין חולק כי נותר חוב של הנתבעת 1 לתובעת, אך התובעת טוענת כי הנתבע 2 הוא שחייב בתשלום חוב זה מכוח דוקטרינת הרמת המסך. התובעת מבססת טענה זו על מספר אדנים עובדתיים, והעיקרי שבהם הוא שהנתבע 2 שילם לתובעת, כאשר חשבון הבנק של הנתבעת 1 הוגבל, מכיסו הפרטי בין אם בהמחאות מחשבונו ובין אם במזומן. הנתבע 2 טוען כי פעולות אלו גובו בהתחשבנות מול הנתבעת 1, ככורח המציאות, ועל כן אין הן מהוות עילה להרמת מסך.

    

5. הנתבע 2 לעומת זאת טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף, מהטעם שתביעה קודמת שהגישה התובעת כנגדו נדחתה. הנתבע 2 מפנה בעניין זה לתובענה שהוגשה בת.א. 11983-01-11 ובו תבעה התובעת אך ורק את הנתבע 2, וטענה שההתקשרות עם החנות הייתה מולו. כאשר התברר לתובעת, לאחר חקירת כל העדים שהעידו במסגרת אותו הליך, כי במשך שנים ההתקשרות שלה הייתה מול הנתבעת 1, היא ביקשה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנתבעת 1 כנתבעת נוספת. בית המשפט דחה את הבקשה נוכח השלב הדיון המתקדם אליו הגיע התיק, והתובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע: