תא"מ 39431-04-14 דובינין נ' בלומנוב

בפניי בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן כנגדו ביום 23.10.14, בהעדר התייצבות מטעמו לדיון.

אין כל ממש בטענה בדבר ביטול מחובת הצדק. הנתבע זומן לדיון וידע על הדיון. הנתבע לא הצביע על כך שפסק הדין הינו "פגום", משום היבט שהוא.

יש מקום לבחון את הטענה ולפיה יש מקום לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. שניים הם הקריטריונים בהקשר זה על פי הפסיקה, סיבת המחדל הדיוני וסיכויי הטענות לגופו של עניין. בענייננו, סיבת אי-ההתייצבות וסיכויי ההגנה. לשיקול השני ראוי ליתן משקל רב יותר.

סיבת אי-ההתייצבות – הנתבע צירף אישור מחלה סטנדרטי, שניתן ע" רופאה כללית בקופת חולים. אף מבלי לדון ולהכריע בטענת התובעת כי מדובר באישור מחלה "פיקטיבי", כהגדרת התובעת, אין די באישור מחלה זה כדי לשמש כהצדק סביר לאי- ההתייצבות. ראשית, האבחנות באישור זה – עמומות למדי. מדובר במיחושים כלליים, שספק אם מצדיקים אי-התייצבות. שנית, אישור המחלה הונפק בתאריך 23.10.14 – כלומר תאריך הדיון. שלישית, אישור המחלה מתייחס לתאריכים 21.10.14-24.10.14, וברור כי אם הנתבע חלה עוד לפני הדיון היה עליו לפעול לדחותו.

אין ממש בשלל הטענות שמבסס הנתבע על אותה הודעת טקסט שנשלחה לב"כ התובעת רק בבוקר הדיון, בה צויין "לא מגיע לדיון", הודעה שב"כ התובעת בהגינותו ציין דבר קיומה בדיון. וכי למה ציפה הנתבע – האם התובעת אמורה לנסות ולפענח את משמעות אותה הודעה לא מזוהה, ממספר שאינו מוכר, מבלי שצויינו פרטים כלשהם? ונניח כי היו נכללים בה פרטים, האם התובעת ובא כוחה אמורים היו להסתכן באי-התייצבות לדיון מטעמם, על ההשלכות העשויות להיות כרוכות בכך?

סיכומה של נקודה זו – הנתבע לא שכנע בקיומה של סיבה מוצדקת למחדל הדיוני.

סיכויי ההגנה – לאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, וכן את הבקשה, התשובה ותגובה לתשובה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה לפיה גם באשר לשיקול זה, שהוא השיקול המשמעותי יותר, קיים קושי של ממש בטיעוני הנתבע.

הטענה לפיה הנתבע מוכן כיום להשלים את העבודות אינה יכולה לסייע, אם אמנם ההסכם הופר ע"י הנתבע. ולעניין זה ניתן להפנות לסעיף 9(ב) לכתב ההגנה, המדבר בעד עצמו.

הטענה לפיה התובעת הצליחה לבטל אותו חלק מן התשלום שבוצע באשראי בסך 5,753 ₪, נראית על פני הדברים פשוט בלתי נכונה. נראה כי תשלומים שביצע הנתבע בסכום זה לספקים שלו באמצעות כרטיס האשראי של התובעת - ואציין כי ספק רב בעיניי אם הנתבע כלל רשאי היה לעשות שימוש בכרטיס האשראי של התובעת באופן זה, על אף האמור בהסכם עליו החתים את התובעת - לא בוטלו. נראה כי עלה בידה של התובעת לבטל רק חיוב בסכום אחר, תשלום נוסף שביצע הנתבע באמצעות כרטיס האשראי של התובעת, לצורך רכישת ביטוח רכב, לאחר שכבר התחייב בכתב להימנע מכל שימוש נוסף בכרטיס האשראי של התובעת לביצוע תשלומים שלו לצדדים שלישיים.