תא"מ 39391-05-16 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' גלילי ואח'

לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב מבוטח התובעת (להלן: "רכב התובעת") אשר ניזוק בחזית בתאונה מיום 6.10.2015, בה מעורב רכב הנתבעים (משאית).

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין שני כלי הרכב. המחלוקת היא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן קרות התאונה.

לגרסת נהג התובעת בעדותו, בעת שרכב התובעת יצא מהכיכר והשתלב בנתיב הנסיעה, משאית הנתבעת נסעה לאחור ופגעה ברכב התובעת שהיה בנסיעה איטית ובמרחק של 6-7 מטרים מתחילת הרחוב (לאחר היציאה מהכיכר). מנגד לגרסת נהג רכב הנתבעת בעדותו, בעת שמשאית הנתבעת הייתה בעצירה, בשל תאונה בה הייתה מעורבת משאית אחרת, רכב התובעת שלא שמר מרחק מרכב הנתבעת פגע במשאית מאחור. לגרסת נהג משאית הנתבעת, התאונה ארעה במרחק של 60-70 מטרים מתחילת הרחוב (לאחר היציאה מהכיכר).

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ולא ראיתי לקבל את התביעה.

לפניי גרסה מול גרסה בנוגע למהלך התרחשות התאונה ולמיקום התאונה, ובהיעדר ראיה פוזיטיבית שיש בה להטות את מאזן ההסתברויות לטובת גרסת צד זה או אחר, לא ראיתי להעדיף את גרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה ואין התובעת אינה עומדת בנטל ההוכחה המוטל על שכמה להוכחת תביעתה.

מוקד הנזק ברכב התובעת (פגיעה בעוצמה בחזית הרכב כפי העולה מחוות דעת השמאי ותמונות הרכב) מסתבר הן עם גרסת נהג רכב התובעת לנסיעת משאית הנתבעים לאחור והן עם גרסת נהג משאית הנתבעים לפגיעת רכב התובעת במשאית שהייתה בעצירה. נהג רכב התובעת העיד כי ראה את אורות הרוורס של משאית הנתבעים ושמע את צפצוף נסיעתה לאחור בעת שנכנס לרחוב. אולם גרסה זו הועלתה לראשונה על ידי נהג רכב התובעת בעדותו ולא נזכרה בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה (ת/1) ובגרסה שנהג רכב התובעת מסר במשטרה (ת/3), כך שקיים קושי להסתמך על עדותו של נהג רכב התובעת בעניין ולקבוע על יסודה ממצאים.

בנוסף, בהתאם לעדותו של נהג רכב התובעת התאונה ארעה 6-7 מטרים מתחילת הרחוב לאחר מעבר החצייה (במיקום שסומן על ידי נהג רכב התובעת בתמונות זירת התאונה-ת /4), כשלדבריו, בעת שרכב התובעת יצא מהכיכר הוא שמע את צפצוף המשאית בנסיעתה לאחור וראה את אורות הרברס, אולם הוא לא הצליח לבלום. לא מצאתי את עדותו של נהג רכב התובעת לכך שלא הצליח לבלום סבירה. נהג רכב התובעת העיד כי נסע במהירות של 10-15 קמ"ש וזו גם הייתה מהירות משאית הנתבעת כשנסעה לאחור (עמ' 2 שו' 6-9). במהירות זו, כשנהג התובעת אליבא גרסתו מבחין, לדבריו, במשאית במרחק של 6-7 מטרים ממקום התאונה, לא סביר כי לא יצליח לעצור. רכב התובעת, בהתאם לחוות דעת השמאי ולתמונות הנזק, ניזוק באורח קשה בחזית הרכב ועל פי עדותו של נהג התובעת נפתחו ברכב כריות אוויר ונהג התובעת נפצע. היקף הנזק ברכב התובעת, בשילוב פתיחת כריות האוויר, מסתבר עם המסקנה כי רכב התובעת הוסע במהירות גבוהה בעת שיצא מהכיכר (ולא במהירות הנמוכה לה טען בעדותו) ולא הבחין במשאית הנתבעים.

זאת ועוד, נהג התובעת העיד כי התאונה ארעה בתחילת הרחוב סמוך לאחר מעבר החצייה, בטופס ההודעה שהגישה התובעת נמסר כי משאית הנתבעת "עשתה רוורס באמצע הכביש". הגרסה בטופס ההודעה של התובעת תומכת בעדותו של נהג הנתבעים לכך שהתאונה ארעה במרחק של 60-70 מטרים מתחילת הרחוב (לאחר היציאה מהכיכר), יותר מגרסת נהג התובעת לכך שהתאונה ארעה 6-7 מטרים מהיציאה מהכיכר. בנוסף, לגרסת נהג התובעת במשטרה, לאחר הפגיעה ברכב התובעת "נפתחו כריות אוויר וכתוצאה מכך נבלמתי". אילו משאית הנתבעים פגעה ברכב התובעת בעת שנסעה לאחור, כגרסת נהג רכב התובעת, לאור עוצמת הנזק בחזית רכב התובעת, סביר היה שרכב התובעת היה נהדף לאחור, ולא נבלם בשל פתיחת כריות האוויר.

מנגד, גרסת נהג התובעת לכך שמשאית הנתבעים הייתה בעצירה רכב התובעת פגע בה מאחור הייתה אחידה ועקבית בעדותו ובגרסה שנמסרה בטופס ההודעה. אמנם בטופס ההודעה לא נטען לקיומה של תאונה קודמת בגינה נעצרה משאית הנתבעים, אולם משגרסת נהג הנתבעים לאופן התרחשות התאונה במהותה, היות משאית הנתבעים בעצירה כשרכב התובעת פגע בה מאחור, הייתה אחידה ובשים לב שנטל השכנוע מוטל על נהג רכב התובעת, לא ראיתי באי אזכור סיבת עצירת המשאית בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מטעם הנתבעים, להטות את הכף לטובת העדפת גרסת נהג רכב התובעת.

לא ניתן לקבל את הטענה כי רכב הנתבעים הוסע לאחור, שכן רצה לשוב לעבודה ולא להמתין עד לפינוי המשאית שלפניו, שלדברי נהג רכב הנתבעים הייתה מעורבת בתאונה קודמת. נהג הנתבעים הכחיש זאת בעדותו. לנהג התובעת לא היה כל הסבר מדוע הוסעה המשאית לאחור, ומדובר בהנחה בלבד שלא הוצגה תשתית ראייתית לביסוסה.

במכלול נסיבות אלה לא ראיתי להסתמך על עדות נהג רכב התובעת, כעדות יחידה, ולהעדיף את גרסתו לאופן התרחשות התאונה, ואין לי אלא לדחות את התביעה.

אשר על כן התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות, אולם התובעת תישא בתשלום שכר עד הנתבעים כפי שנפסק בדיון. סכום זה ישולם על ידי התובעת לעד, במישרין, תוך 30 ימים מהיום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.