תא"מ 39312-02-14 כלמוביל פתרונות מימון בע"מ נ' דודאי

תא"מ 39312-02-14

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה מיום 13.11.2013. על פי הנטען בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת מ.ר. 32-270-11 (להלן – הרכב) עמד לבצע פנייה לכיוון שמאל מנתיב המאפשר פנייה כאמור, הגיח אופנוע מ.ר. 53-940-64 (להלן – האופנוע) שנסע במהירות ובחוסר זהירות ופגע ברכב. נהג האופנוע, מחזיקו או בעליו הוא הנתבע.

כתוצאה מהתרחשות התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים, שהוערכו על ידי שמאי מוסמך בסכום כולל של 11,595 ₪. בצירוף שכר טרחת השמאי בסכום של 890 ₪, השבתה בת יומיים של הרכב לצורך תיקונו ואי השכרתו המוערכת בסכום של 400 ₪, הוגשה התביעה על סכום של 13,144 ₪.

הנתבע טען כי הוא נסע מאחורי רכב התובעת וביקש לבצע עקיפה משמאל. בעודו מבצע את העקיפה כאמור, אותת רכב התובעת לכיוון שמאל והחל בנסיעה לכיוון זה מבלי שנהגת הרכב (להלן – הנהגת, נהגת הרכב, נהגת רכב התובעת) הבחינה בנתבע. כתוצאה מההתנגשות נפגע הנתבע, נפל על הכביש ובהמשך פונה באמבולנס לבית החולים.

העידו בפני הגב' יעל שלום, היא נהגת הרכב והנתבע - מר נועם דודאי, נהג האופנוע.

הגב' שלום העידה כי ביקשה לפנות שמאלה ועל כן עצרה את הרכב, אותתה לכיוון שמאל והמתינה עד שיתפנה נתיב הנסיעה הנגדי. משהתפנתה הדרך החלה בנסיעה לכיוון שמאל. רק בעקבות קול התנגשות האופנוע והרכב, הבחינה בנתבע שעף מהאופנוע ונפגע. הגב' שלום ציינה כי ברכב מותקנות מראות גדולות ושדה הראיה היה רחב. לדבריה ככל הנראה לא הבחינה בנתבע, בשל עיקול בכביש והעובדה שנהג במהירות. הגב' שלום הוסיפה כי בעקבות התאונה נוצר עומס תנועה כבד בכביש.

הנתבע טען בעדותו כי בעת שעקף את הרכב, ביצעה נהגת הרכב פנייה לשמאל והתנגשה בו. להערכתו נסע במהירות של 20-30 קמ"ש, הכביש היה עמוס ונסיעת הרכב הייתה איטית ועל כן ביקש לעקוף אותו. הנתבע טען כי הבחין באיתות הרכב רק כשכבר היה בעיצומה של העקיפה והוסיף כי כשמסר עדות במשטרה נאמר לו שהגב' שלום ביקשה לבצע פניית פרסה על מנת להתחמק מהפקק שהיה בנתיב נסיעתם ולא להחנות את הרכב כפי שטענה בעדותה.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

התובעת טענה בסיכומיה כי כאשר ביקשה לפנות שמאלה, האטה את מהירות נסיעתה עד כדי עצירה, אותתה שמאלה והמתינה שיתפנה נתיב הנסיעה מכלי רכב. הנתבע, שלא הבחין באיתות, לא האט מהירות נסיעתו בטרם ביצע עקיפה. ומכאן המסקנה כי נהג במהירות מופרזת ובחוסר זהירות. מעדותו של הנתבע עולה כי לפני מקום התאונה, היה עיקול בכביש וכן כי הכביש היה פקוק. הנתבע הוסיף וציין כי רכב התובעת הינו רכב מסחרי גדול. מנתונים אלה עולה כי תנאי הדרך חייבו נהיגה זהירה ואיטית. הנתבע שלא נהג כאמור, אחראי אפוא להתרחשות התאונה.

הנתבע טען מנגד בסיכומיו כי נהג מאחורי רכב התובעת בכביש ישר (ללא עיקול), שהתנועה בו התקדמה בעצלתיים, והחל לעקוף משמאל את רכב התובעת. או אז פנתה נהגת רכב התובעת לשמאל, מבלי שבדקה אם הדרך פנויה ופגעה באופנוע. הנתבע טען עוד כי גרסתה של הגב' שלום בעדותה, אינה עקבית וכי מדובר בעדות כבושה, ככל שהיא מתייחסת לעיקול בכביש ולמהירות נסיעת הנתבע. מעדותה עולה עוד כי בעת שביצעה פנייה בדקה אם הכביש פנוי מרכבים בנתיב הנגדי ולא הסתכלה לאחור כפי שהיה עליה לעשות. לדבריה, שדה הראייה היה רחב ועל כן מתחייב כי לא הבחינה בנתבע משום שלא הסתכלה לכיוון נסיעתו. הנתבע טען בסיכומיו כי הנזק הנטען על ידי התובעת מוגזם ומופרז. התובעת לא הוכיחה כי שילמה סכום כלשהו בגין הנזק שלטענתה נגרם לה וכן לא הוכיחה כי בעקבות השבתת הרכב הפסידה דמי שכירותו.

דיון ומסקנות

שמעתי את הנהגים המעורבים, עיינתי במסמכים ובתמונות וקראתי את כתבי הטענות וסיכומי הצדדים. מצאתי להטיל את האחריות להתרחשות התאונה על התובעת והנתבע במשותף ולקבל את התביעה באופן חלקי.

מעדות הנהגת עולה כי בעת שביקשה לפנות לשמאל על מנת להחנות את הרכב, שמה ליבה לכלי הרכב שנסעו בנתיב הנסיעה הנגדי. בתוך כך העידה כי פעמיים נדרשה לעצור את הרכב ולהמתין עד אשר יחלפו כלי רכב בנתיב הנגדי (פרוטוקול, עמוד 3, שורות 15-17).

מעדותה של הנהגת עולה עוד כי ברכב מותקנות מראות גדולות המאפשרות שדה ראיה רחב וכדבריה "במצב בו נהגתי היה לי את כל האפשרויות לראות אם אני יכולה לפנות שמאלה, גם מקדימה וגם מאחור..." (פרוטוקול, עמוד 3, שורות 24-25). העובדה שלא הבחינה בנתבע קודם להתרחשות התאונה, מלמדת כי הנהגת לא הסתכלה על כלי הרכב שנסעו מאחוריה, בטרם החלה בפנייה לכיוון שמאל ולא בדקה אם ניתן לבצע פנייה בבטחה.

הנהגת העידה כי בסמוך לפני מקום התאונה ישנו עיקול בכביש (פרוטוקול, עמוד 3, שורות 14-15). טענת הנתבע לעדות כבושה ביחס לעיקול תמוהה, נוכח העובדה שגם הנתבע טען בעדותו כי מספר מטרים לפני מקום התרחשות התאונה ישנו עיקול (פרוטוקול, עמוד 10, שורות 21-23). בסיכומיו הדגיש עם זאת כי קטע הכביש בו אירעה התאונה היה ישר (סעיף 10 לסיכומים). מהדברים נראה כי אין סתירה בין השניים ולמעשה התאונה אירעה לאחר העיקול בכביש. הנתבע העיד כי היה עומס תנועה כבד בכיוון הנסיעה וכדבריו: "בית הדפוס עמוס בשעה הזאת, המכוניות זזות בנסיעה מאוד איטית" (פרוטוקול, עמוד 11, שורות 11-12). תחת זאת, בהודעתו במשטרה מסר כי הרכב היה במרחק גדול ממנו, וכי בינו לבין הרכב לא נסעו כלי רכב נוספים (נ/3, שורות 3-4). הנהגת לא זכרה כי היה פקק לפני התאונה וציינה כי העומס בכביש נוצר בעקבות התאונה (פרוטוקול, עמוד 5, שורה 12). הנתבע מסר בהודעתו כי נהג במהירות של כ – 30 קמ"ש, הגיע עד בסמוך לרכב, וביקש לעקוף אותו משום שהיה בנסיעה איטית (נ/3, שורה 4).

מהאמור עולה אפוא כי עובר להתרחשות התאונה לא היה עומס בנתיב הנסיעה כנטען. הנתבע, הבחין בנהגת התובעת ממרחק, הגיע בסמוך אליה ובשל נסיעתה האיטית, עבר לנתיב הנסיעה הנגדי וניסה לבצע עקיפה. עוד עולה כי הנתבע לא הבין כי הנהגת מנסה לפנות לשמאל וסבר - אם בשל גודלו של הרכב שהסתיר לו את הנתיב ואם בשל העיקול בכביש, שהפריע לשדה הראייה - כי הנסיעה האיטית של הרכב נובעת מעומס תנועה בנתיב.