תא"מ 39239-11-13 עיריית תל-אביב נ' מרמלשטיין

1. התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל לגביית סך של 3,616 ש"ח בגין הוצאות לסילוק מפגע תברואתי במקרקעין שהם מגרש ברח' האקליפטוס 6 בתל אביב (להלן: "המגרש")

לטענת התובעת נמצאה במגרש דנן, שהוא בבעלותו של הנתבע, פסולת אשפה ועשבייה יבשה אשר לא סולקה על ידי הנתבע למרות שנדרש לכך. לפיכך, נאלצה התובעת לבצע את העבודה במקומו באמצעות קבלן בעלות של 3,219 ₪.

2. הנתבע התגונן והכחיש כי התובעת כלל לא המציאה לו התראה לביצוע ניקיון המגרש נשוא התביעה.

לטענתו רכש את המגרש יחד עם שותפים וקיבל חזקה בו במאי 2011, כאשר במועד זה המגרש היה נקי מפסולת ואשפה.

עוד טען הנתבע כי לו היה מקבל את מכתב הדרישה מהתובעת היה מבצע את הניקיון בעצמו כאשר עלות העבודות לא עולה על סך של 1,500 ₪. הנתבע צירף לתצהירו הצעת מחיר על סכום זה מטעם פרי רום בע"מ מיום 10.11.13.

3. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשתי שאלות: הראשונה האם אכן המגרש נדרש ניקיון והשנייה עלות הניקיון.

בתמיכה לגרסתה, הביאה התובעת את עדויותיהם של בני סויסה, שהוא פקח עירוני אצל התובעת, ואורן נגרי, מפקח על קבלנים באגף שפ"ע אצל התובעת.

מר סויסה העיד כי ביקר במגרש ביום 28.10.11 בעקבות תלונה שהתקבלה ביום 14.9.11 במוקד העיריה ולאחר ביקורו של פקח אחר כבר ביום התלונה, ומצא במגרש פסולת אשפה ועשבייה יבשה.

עד זה העיד על משלוח הדו"ח שמילא בעקבות הביקור בדואר רשום לנתבע בכתובתו ברעננה. האסמכתא, על פי עדותו, אבדה אצל התובעת. בביקור נוסף שקיים ביום 14.11.11 מצא כי המגרש לא נוקה כנדרש ולפיכך מילא דו"ח הקנס שנשלח אף הוא לנתבע בדואר רשום.

מר נגרי העיד על ביקורו הוא במגרש, הזמנת הקבלן שביצע את הניקיון מטעם התובעת ועלות התשלום לאותו הקבלן.

4. מחקירתו הנגדית של מר נגרי הסתבר כי ביצע צילומים בעת ביקורו הראשון במגרש אך אלו אבדו אצל התובעת. כמו כן, הסתבר כי בידי העד יומן העבודה אותו ממלא העד לאחר ביצוע העבודות.

מסמך זה הוגש וסומן ת/1 וממנו עלה כי הוזמנו 2 מכולות והגיעו 5 פועלים שביצעו את העבודה, אחד מקצועי ו 4 בלתי מקצועיים. הפועלים עבדו בשטח 5 שעות לפינוי המגרש מזרדים ופסולת אל המכולות מחוץ למגרש. עד זה העיד כי עלות שעת העבודה והמכולות הוא עניין הנקבע במכרז בו זכה הקבלן המבצע.

5. הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית נוסף לתצהיר התומך בהתנגדות שהגיש.

בחקירתו הנגדית הודה המבקש כי הכתובת אליה נשלחו דרישות התובעת היא כתובת הוריו מימים ימימה וכי כתובת זו היתה כתובתו הרשומה במשרד הפנים בזמנים הרלוונטיים למשלוח דרישות התובעת. לטענת הנתבע היה מבקר אצל הוריו מדי יום שישי ומקבל מהם את הדואר שהתקבל על שמו.