איי אי ג'י ישראל חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' שלום ואח'

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעים בתאונה מיום 16.1.2016. מדובר בתאונה בתוך צומת, והמחלוקת נסבה על השאלה מי מהנהגים חצה את הצומת במופע אור אדום.

2.המקום: מחלף קוממיות. הזמן: יום שבת, שעת בוקר. נהג התובעים נסע בכביש איילון דרום ויצא ימינה במחלף, מתוך כוונה לפנות שמאלה בצומת הקוממיות, לכיוון העיר חולון. לדבריו, הוא הבחין ממרחק של כ- 300 מטרים כי מופע האור ברמזור אדום, והאט את מהירות נסיעתו. כשהתקרב לרמזור – והוא "כמעט בעצירה מלאה" – התחלף האור ברמזור לירוק, והנהג לדבריו החל בפנייה. או-אז הסב את מבטו לשמאל והבחין ברכב הנתבעים מגיע לכיוונו במהירות ומתנגש ברכבו. הנתבע 1 מצדו מתאר כי נסע ברחוב הקוממיות ממזרח למערב, חצה את הצומת בנסיעה רציפה ב"גל ירוק" ("יש איזה 3-2 רמזורים לפני זה... אני יודע שיש שם גל ירוק"), ואז הגיע מכיוון ימין רכב התובעים, נכנס לצומת וחסם את דרכו; כך לדבריו אירעה התאונה.

תמונות של הצומת ושל הרמזורים בכיווני הנסיעה של שני הנהגים הוצגו וסומנו נ/1.

3.לאחר שבחנתי את החומר שהונח לפניי, שמעתי את עדויות הנהגים ושקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. מדובר בתובענה בסדר דין מהיר ועל כן, בהתאם למצוות התקנות, אפרט להלן באופן תמציתי את הנימוקים העומדים ביסוד מסקנתי.

4.ראשית, התרשמות בלתי-אמצעית מהעדים. עדותו של נהג התובעים הותירה רושם מהימן. הנהג תיאר, באופן מפורט ועקבי, כיצד הבחין ממרחק כי מופע האור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום, ולכן האט את מהירות הנסיעה עד למצב של קרוב לעצירה; אז התחלף האור ברמזור לירוק, ונהג התובעים החל בפנייה תוך שהוא מביט שמאלה ורואה את רכב הנתבעים "שועט לעברו". כאמור, התרשמתי כי עד התובעים תיאר דברים כהווייתם, דבק בגרסתו, והטענות שהועלו לגבי עבירות תעבורה שביצע בעבר לא גרעו מהתרשמותי-זו, המתייחסת כמובן למקרה הספציפי שנדון לפניי. לעומת זאת, התקבל הרושם כי הנתבע 1 מתרחק מלומר באופן מפורש, חד וברור את המילים "ראיתי אור ירוק ברמזור", ומפנה את עיקר יהבו ל"גל הירוק" (ראו פרוטוקול העדות וכן טופס ההודעה).

5.שנית, מוסכם שקיימת מחזוריות של אור ירוק ואור אדום בשני הרמזורים הרלוונטיים (מופע 11 ומופע 12). כלומר, כאשר מסתיים האור הירוק באחד המופעים, מתקבל אור ירוק במופע האחֵר, וחוזר חלילה. מבחינה זו, אין אפוא עדיפות א-פריורית לאפשרות של "מחטף רמזור" מצד מי מהנהגים. אלא מאי? התיאור שמסר נהג התובעים – אשר הותיר כאמור רושם מהימן – הופך את התרחיש של "מחטף רמזור" מצדו לכזה שסבירותו נמוכה (כאמור, העד מספר על האטת נסיעה אל-מול רמזור אדום, שינוי צבע לירוק כשהרכב מתקרב לצומת, ואז כניסה לצומת). לעומת זאת, נהג הנתבעים סיפר על כניסה לצומת בנסיעה רציפה – במהירות גבוהה (לדבריו, כ- 60-70 קמ"ש) – ב"גל ירוק". תיאור זה מתיישב יותר עם אפשרות של "מחטף רמזור" או עם הסתמכות-יתר על "גל ירוק".

6.שלישית, לעניין "הגל הירוק". הנתבעים הציגו סרטון שצילם הנתבע 1 – לפי הנטען שבוע לאחר התאונה – המראה נסיעה ב"גל ירוק". איני סבור כי סרטון זה די בו כדי לבסס את גרסת הנתבעים. גם אם נניח שבאופן כללי אכן יש במקום "גל ירוק" – טענה שלא הוכחה כדבעי – הרי ברור הדבר כי לא מדובר ב"בַּטוּחה", וכי האפשרות לנסיעה רציפה באור ירוק לאורך כמה רמזורים תלויה בשורה של משתנים כגון מהירות הנסיעה, מצב התנועה, הפרעות בדרך, מצב הרכב בתחילת ה"גל" וכדומה (ראו גם דבריו של נהג התובעים בעניין זה – עמוד 4 לפרוטוקול). כך למשל, בסרטון נראה הרכב מתחיל בנסיעה ממצב של עצירה ברמזור אדום, אך מי לידינו יתקע שכך היה גם במועד התאונה? יודגש, כי לא הוצגה חוות דעת מומחה בעניין "הגל הירוק", ואין בידי לקבוע על-בסיס החומר שלפניי, כי לנתבע 1 היה אור ירוק ברמזור הרלוונטי במועד התאונה. אדרבא, כפי שכבר צוין, נותר בליבי החשש – והדברים כמובן נאמרים בזהירות ראויה ועל-פי מאזן ההסתברויות – כי הנתבע 1 הסתמך יתר על המידה על "הגל הירוק", וכי הסתמכות זו גרעה מתשומת ליבו ומערנותו למופע האור ברמזור הלכה למעשה. עוד יוּער, כי הנתבע 1 נשאל לעניין הסרטון וההתמקדות ב"גל הירוק", והשיב כי הוא רצה להוכיח למשפחתו שנסע באופן בטוח (כיוון שהוא רוכב על אופנוע וקרוביו רצו "להוריד אותו" – עמוד 6 לפרוטוקול). אלא שהוכחה ב"הליך משפחתי" אינה שקולה להוכחה בהליך משפטי, ובסופו של דבר, גם בנקודה זו בעדותו, לא ראיתי את הנתבע 1 מתאר בפה מלא, באופן ברור ומשכנע, הסתכלות ברמזור וחציית צומת באור ירוק (כפי שעשה נהג התובעים).

7.רביעית, הצדדים התייחסו בטיעוניהם לנושא גלאי הדרישה במופע 11 – כיוון נסיעתו של נהג התובעים. אף אחד מהצדדים לא הציג לעניין זה חוות דעת מומחה, וכל שאוכל לומר הוא כי לאחר שבחנתי בעיון את תכנית הרמזורים, את התמונות שהוצגו לי ואת טיעוני בעלי-הדין, לא מצאתי כי התיאור העובדתי שמסר נהג התובעים – אשר הותיר רושם מהימן – אינו אפשרי או נסתר על פניו לפי התכנית.

8.הנה כי כן, באתי לכלל מסקנה כי הוכח במאזן ההסתברויות שהאחריות לתאונה רובצת לפתחוֹ של נהג הנתבעים. בנסיבות העניין, לא מצאתי לייחס לנהג התובעים אשם תורם. ראשית, שוכנעתי כי הוא נכנס לצומת בזהירות ראויה, לאחר שלב של האטה ולאחר שהרמזור התחלף לירוק; שנית, נחה דעתי כי בעת שנכנס לצומת, הצומת הייתה פנויה. הנהג אף התבונן לשמאל בזמן הפנייה, ולטענתו הבחין ברכב הנתבעים מגיע בנסיעה מהירה, נכנס לצומת ופוגע ברכבוֹ. טענה זו נתמכת בשתיים: העובדה שהנתבע 1 עצמו מתאר נסיעה מהירה יחסית (לדבריו, 60-70 קמ"ש), והעובדה שהפגיעה היא של חזית רכב הנתבעים בדופן השמאלית של רכב התובעים. שלישית, מהתמונות שהוצגו (נ/1) אפשר להתרשם, כי כאשר רכב מגיע לרמזור במופע 11 (כיוון הנסיעה של רכב התובעים), קיים מבחינתו קושי לראות כלי רכב המתקרבים לרמזור במופע 12 (כיוון הנסיעה של רכב הנתבעים), זאת בשל גדר בשולי הדרך (יצוין, כי הנתבע 1 עצמו מציין כי יש "דבר שמסתיר" – ראו עמוד 6 לפרוטוקול).