תא"מ 39131-03-13 ח'ורי נ' איוב

בפניי בקשת הנתבע שהינה לכאורה בקשה להארכת מועד לתשלום הוצאות הביניים שנפסקו עד תשלומן בפועל ביום 23.10.14 כך שפסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 16.1.14 יבוטל.

הגם שזהו הפן הדיוני של הבקשה כפי שהוצגה על ידי הנתבע, הרי שבמהותה הבקשה הינה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע על רקע מחדליו הדיוניים זאת הפעם השלישית.

בנסיבות המקרה שבפניי הכרעה בבקשה דורשת תיאור מדוקדק של האירועים שקדמו לה. 

ביום 20.3.13 הגיש התובע תביעה על סך 11,908 ₪ כנגד הנתבע.

משלא הוגש כתב הגנה במועד הקצוב לכך, ניתן ביום 4.6.13 פסק דין כנגד הנתבע על ידי כב' הרשמת עופר (כתוארה אז).

ביום 25.6.13 הוגשה בקשת הנתבע לביטול פסק דין הראשון על אף שלא הייתה מחלוקת כי כתב התביעה הומצא לו כדין.

בהחלטה מיום 29.8.13 נעתרה כב' הרשמת לבקשת הנתבע. ואולם, בשים לב להתנהלותו כפי שתוארה באותה החלטה לרבות העלאת טענות בדבר ניהול מו"מ באמצעות צד ג' שלא נמצא להן כל תימוכין - חויב הנתבע בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪.

באוקטובר 2013 הועבר התיק לטיפולי וביום 4.11.13 ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעה ישיבה מקדמית ליום 16.1.14.

מטעם הנתבע לא הוגש תצהיר עדות ראשית והנתבע ו/או מי מטעמו אף לא התייצבו לדיון על אף שב"כ זומן כדין.

משכך, ניתן ביום 16.1.14 פסק דין כנגד הנתבע בהעדר התייצבות.

ביום 3.3.14 הוגשה בקשת הנתבע לביטול פסק הדין השני ולהארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו.

ביום 26.5.14 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין במעמד שני הצדדים.

באותו דיון נטען בשם הנתבע כי עקב תקלה משרדית לא נרשם המועד ביומן ב"כ הנתבע ועל כן לא התייצב לדיון.

באותו דיון שב ב"כ הנתבע ועתר ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט תוך התחייבות לשאת בכל תשלום הוצאות שיוטל עליו עקב מחדליו. יצוין כי הגם שהוצג הסבר מסוים לנושא אי ההתייצבות לדיון הרי שלא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע הנתבע לא הגיש את תצהיר העדות במועד וממילא לא הוסבר מדוע הוצאות הביניים שנפסקו קודם לכן לא שולמו על ידי הנתבע.