תא"מ 39053-01-16 כהן מגורי נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ ואח'

לפניי שתי בקשות: האחת, "בקשה בעניין סדרי הדיון" הכוללת כמה "עתירות": להורות על העברת הבירור למסלול של תביעה רגילה; להתיר לתובע לתקן טעויות קולמוס שנפלו בכתב התביעה; לחייב את הנתבעות לצרף רשימת מסמכים לכתבי ההגנה; לחייב את הנתבעת 1 להגיש תצהיר מתוקן שבו יבהיר המצהיר את מקורות לידיעתו ויפרטם. בבקשה השנייה מבוקש לחייב את הנתבעות להוסיף פרטים נוספים לכתבי ההגנה.

הרקע

1.התובע ביקש לבצע עסקת "טרייד אין" של רכב מסוג סקודה שבבעלותו. לשם כך הוא פנה לנתבעת 1, היבואנית של כלי רכב מסוג זה. ביום 30.8.2015 חתם התובע במשרדי הנתבעת 1 על שני הסכמים: אחד עם הנתבעת 1 לרכישת רכב חדש; השני עם הנתבעת 2 שלפיו היא רוכשת ממנו את רכבו הישן. התובע מסר לנתבעת 1 שיק על סך של 2,000 ש"ח כמקדמה. למחרת היום התחרט התובע וביקש לבטל את העסקה. הנתבעת 1 דרשה ממנו להתייצב במשרדיה כתנאי לביטול (ובכך הטריחה אותו לחינם), אך לאחר מכן הסכימה כפוף לתשלום דמי ביטול כקבוע בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ותקנותיו, בסך של 5% משווי העסקה אך לא יותר מ-100 ש"ח. הנתבעת 2, לעומת זאת, התנתה את הביטול בתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 15% משווי מכוניתו המשומשת, המגיעים כדי 6,450 ש"ח, כפי זכותה בהסכם שנחתם עמה. בעקבות זאת החל דין ודברים בין בא כוח התובע לבין בא כוח הנתבעת 1. הצדדים חלוקים לגבי תוכן הדברים, כשהנתבעת 1 טוענת שמלכתחילה הסכימה להשיב לתובע את המקדמה אך לא עשתה כן מחמת חוסר שיתוף פעולה ודרישות נוספות שהציב.

2.בתביעה נטען בעיקרו של דבר כי הנתבעות משתייכות לקבוצת חברות המנוהלת על ידי אותם גורמים, והן בנו את ההתקשרות במתכונת האמורה במטרה לשלול את הזכות של הלקוחות לבטל עסקאות טרייד אין ולשלם רק את דמי הביטול המינימליים שבחוק. מתכונת ההתקשרות מאפשרת לנתבעות לגבות פיצוי מוסכם בסכום גבוה באופן שמנוגד לדין צרכני קוגנטי ואינו חוקי. נטען כי התובע חתם על שני ההסכמים מול נציג אחד שפעל מטעם הנתבעות, ואופייה של העסקה כמעוגן בהסכמים – למעשה שתי עסקאות שונות ונפרדות – לא הובהר לו. בכתב התביעה נטענו טענות משפטיות שונות על יסוד תשתית עובדתית זו, וצוינו פיצויים המגיעים כדי סך של 129,800 ש"ח, סכום שהופחת ל-75,000 ש"ח כדי לבוא בגדר סדר הדין המהיר.

3.הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי מבנה ההתקשרות האמור מעוגן בהסכמים נפרדים וברורים שהתובע חתם עליהם כאות להסכמתו. אין לנתבעת 1 נגיעה לתנאי ביטול העסקה שנעשתה עם הנתבעת 2, ולעניין זה היה על התובע להידבר ישירות עמה. נטען כי הנתבעות הן חברות נפרדות העוסקות בעיסוקים נפרדים: הנתבעת 1 מייבאת ומוכרת כלי רכב יד ראשונה, ואילו הנתבעת 2 עוסקת במכירת רכבי יד שניה. עוד נטען כי אין משמעות לעובדה שאותה חברה שולטת בנתבעת 1 ומחזיקה גם בחלק ממניות הנתבעת 2. לא סופקה גרסה חלופית לטענה בדבר מבנה ההתקשרות. הנתבעת 1 הסכימה להשיב לתובע את המקדמה ששילם, ולכן לשיטתה אין עילת תביעה נגדה.

4.הנתבעת 2 טוענת שלא נגרם לתובע כל נזק. היא לא גבתה ממנו את דמי הביטול, והסכימה לוותר עליהם. להגשת התביעה קדמה שיחה אחת בין ב"כ התובע למנכ"ל הנתבעת 2, ובה מסר האחרון שהוא מסכים לביטול ללא תשלום הפיצוי המוסכם. גם הנתבעת 2 לא סיפקה גרסה חלופית בנושא מבנה ההתקשרות האמור, אך טענה שמדובר בהתקשרות לגיטימית.

5.כעת לבקשות שלפניי.

בקשה להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה

6.התובע טוען שתיק זה מעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות מורכבות הטעונות בירור, ולכן מתכונת של דיון מהיר אינה מתאימה לו. במישור המשפטי נטען כי התובענה מעוררת את השאלה אם מוסמך מחוקק המשנה להתקין תקנה שסותרת חקיקה ראשית (כעולה מסעיף 7 לכתב התשובה); ובמישור העובדתי – כי יש לתובענה השלכה ניכרת על ציבור גדול משום שהנתבעות פועלות במתכונת זהה כלפי אלפי אנשים.