תא"מ 39050-01-12 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אהוד קורי אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ

לפניי תביעה כספית על סך 21,199 ₪, שראשיתה בבקשה לביצוע תביעה בלשכת ההוצאה לפועל (תיק 01-27271-33-0), שעילתה בהסכם התקשרות של הנתבעת עם התובעת לאספקת שירותי טלפון סלולרי ומכשירי טלפון מיום 7.4.2011.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה, ובו טענה להפרות שונות של הסכם ההתקשרות, כך שתנאי התקשרות אשר סוכמו בפגישת המכירה עם סוכן המכירות, מר אלעד גרגיר (להלן: "גרגיר") לא באו לידי ביטוי בהסכם ההתקשרות ובפועל.

עוד טוענת הנתבעת, כי נדרשו לתובעת 11 ימים לאחר ביצוע העסקה להעביר לידיה את עותק החוזה במלואו, ובאותו מועד – הבחינה כי ההסכם אינו כולל את התחייבויות נציג התובעת, ועל כן הודיעו – 11 ימים לאחר כריתת העסקה – על ביטולה..

לאחר שעיינתי בתביעה, ולאחר שמיעת ראיות בהליך, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן יובאו נימוקיי לכך בתמצית, כמצוות תקנה 214יז לתקנות סדר הדין האזרחי.

הנחת המוצא בדיני החוזים היא, כי צד לחוזה אינו רשאי לבטל את החוזה שבו התקשר אלא כתרופה להפרת החוזה. הכלל הבסיסי הוא, כי "הסכמים יש לקיים", ועל כן ביטול חוזה יכול להיעשות מחמת הפרתו, ואף זאת – לא בכל מצב, שהרי מכוחו של סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות"), קמה הזכות לנתבעת לבטל את החוזה רק בגין הפרה יסודית של החוזה, כאשר במקרה של הפרה שאינה יסודית – חלה עליה חובה ליתן לתובעת הזדמנות לתקן את ההפרה בטרם תעשה שימוש בתרופת הביטול.

בענייננו, גרסתו של נציג הנתבעת עצמו בתצהיר התומך בהתנגדות (סעיף 18 לתצהיר) הייתה כי:

"בשלב זה, 11 ימים לאחר ביצוע העסקה, ולאחר שהעסקה אותה ביקשתי לבצע ועליה הוסכם לא דמתה בכלום לעסקה שבוצעה בפועל על ידי המשיבה ללא הסכמת המבקשת – החלטתי לבטל את העסקה! וכך אף הודעתי טלפונית לנציג המשיבה ובהמשך גם בכתב."

בחקירתו של מר יוני קורי מטעם הנתבעת התברר, שכבר ביום 15.4.2011, כשבוע ימים לאחר כריתת ההסכם, כבר דרשה הנתבעת את ביטול החוזה (וראו לעניין זה עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 21 – 28).

כלומר – הנתבעת פנתה בבקשה לביטול ההסכם זמן קצר לאחר כריתתו, ומבלי שנתנה לתובעת הזדמנות לתקן את הליקויים שנפלו – כך לשיטתה – בנוסח ההסכם או בקיומו

לא זו אף זו. כפי שהוברר בדיון שהתקיים לפניי, הנתבעת הודיעה על ביטול ההסכם עוד לפני שקיבלה לידיה ולו חשבונית אחת בגין העסקה. עובדה זו, אשר לא הייתה עליה מחלוקת, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מר אהוד קורי, אשר טען כי:

"במקום שאקבל, לטענתכם, את ההסכמים כתובים, קיבלתי רק חשבונות, והחשבונות גדלו כל חודש." (עמ' 11 ש' 26 – 27)

אלא שכפי שהוכח, כאמור, רצונה של הנתבעת לבטל את העסקה אינו נובע מהפרת ההסכם או מאי קיום התחייבויות התובעת – שכן במועד שבו הודיעה הנתבעת לראשונה על רצונה לבטל את ההסכם, כלל לא יכלה לדעת האם התובעת תקיים את התחייבויותיה אם לאו.