תא"מ 38981-02-13 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' זנזותי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי דין התביעה להידחות זאת לנוכח מסקנתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה בכדי להוכיח סטיית אוטובוס הנתבעים לנתיבה וגרימת הנזקים ברכבה עקב כך.

ואלה נימוקיי לפסק הדין:

ראשית דבר, באי כח הצדדים לא נתנו דעתם בסיכומיהם לנזקי רכב התובעת. אני סבור כי אלו מדברים בעד עצמם. בהתאם לתמונות נזקי רכב התובעת, ברכב התובעת נותר שקע עמוק בכנף הימינית – קדמית שמעל הגלגל הימני. הפגוש הימני- קדמי של רכב התובעת נותר חף מנזקי מעיכה. נותרו בפינתו הימנית שריטות וקילופי צבע בלבד. האמור מחזק את עמדת הנתבעים לפיה רכב התובעת ביצע סטייה מהנתיב השמאלי שבו עמד אל עבר הנתיב הימני שבו עמד במקביל לו האוטובוס והתנגש עם רכבו בטמבון האחורי ימני שלו. כידוע, הטמבון של האוטובוס הינו מעוגל בפינתו ובולט מגוף האוטובוס ועל כן בעת סטיית רכב התובעת ימינה באזור זה של המפגש, סביר שנצפה לגלות בנזק ממוקד ברכב התובעת באזור הכנף הימנית – קדמית כפי שהתגלה בפועל וזאת להבדיל מנזק צפוי אילו היה אוטובוס הנתבעים סוטה שמאלה בזווית אלכסונית חדה, כפי שהציג זאת עד התובעת בעדותו ובשרטוט מטעמו שאז אך סביר והגיוני כי היינו צפויים לראות נזקי מעיכה בעיקר ואולי בלבד באזור הטמבון הימני- קדמי ולא באזור שבו התגלו הנזקים לרבות תצורתם המעוגלת, בפועל. זאת ועוד, עיון מדוקדק יותר בתמונות הצבע של רכב התובעת מלמד כי גם צלחת הנוי/ חישוק הגלגל וצמיג הרכב שמימין ניזוקו בחלקם עקב התאונה. על פי התמונות, נותר שפשוף בצמיג וכמחצית מהחישוק התעקמה החוצה. רכב התובעת הובא למוסך בסמוך לאחר התאונה ועל כן יש לשער בסבירות גבוהה כי מדובר בנזקים הקשורים בתאונה והא הראייה היא שנזקים אלו נאמדו כנזק בחוות דעת שמאי התובעת. עובדת המצאות השפשוף בכמחצית קשת הצמיג לצד התעקמות חישוק הגלגל הצמוד לאזור הצמיג שנפגע עשויה ללמד על הטיית הגה רכב התובעת ימינה וסטייתו אל עבר האוטובוס זאת להבדיל מטענתו ההפוכה שכן אך הגיוני כי אילו רכב התובעת היה מצוי בעמידה ישרה בנתיבו, היינו צפויים לראות לכל הפחות סמני שפשוף לכל אורכו של הגלגל, שכן במצב שכזה הגלגל מיושר, ולא נזקים בחלקו של הצמיג אשר יש לשער כי בלט עקב הטיית הרכב ימינה ולכן נפגע גם באזור זה.

שנית, מקובלים עליי טיעוניו של ב"כ הנתבעים בנוגע לנושא טופס ההודעה של התובעת. הטופס מולא בתחילה על ידי עד התובעת בעצמו. גרסתו היא זו המופיעה ברובריקת: "תיאור הנסיבות" שם לא נכתב על ידו דבר בנושא סטיית אוטובוס הנתבעים למסלולו. בהמשך ההודעה נוספה גרסה משלימה בכתב יד של אדם אחר שהרחיבה את יריעת הגרסה המקורית של עד התובעת שכתבה לראשונה כי אוטובוס הנתבעים סטה אל עבר נתיב רכב התובעת. העד הודה כי אין מדובר בכתב ידו אלא בתוספת חדשה לגרסתו [עמ' 3 שורה 13 לפר' הדיון]. גם השרטוט ששורטט בטופס ההודעה מטעמו לרבות הכיתוב שלידו במילים: "הרכב שלי", מעיד כי מדובר בתוספת מאוחרת למקור. בהקשר לכך אציין כי גם נושא יציאת אוטובוס הנתבעים מתחנת אוטובוס שמימין לדרך, כרשום בכתב התביעה, אף הוא גרסה מאוחרת שכן גם בעניין זה לא צוין דבר בטופס ההודעה של העד.

שלישית, עדותו של עד התובעת, על אף גילו המתקדם, מלמדת כי הוא אינו יכול להעיד על סטיית אוטובוס הנתבעים למסלולו. כך, העד נשאל באם ראה את האוטובוס טרם התאונה והשיב כי אינו זוכר [עמ' 2 שורות 9-10, ועמ' 3 שורות 2,4,5 לפר' הדיון]. העד לא ידע לומר או לתמוך בגרסת התובעת בכתב התביעה לפיה האוטובוס יצא קודם לכן מתחנה [שם, בשורה 13] ואף אישר כי לא טרח למלא את רובריקת האחראי לתאונה לא מפני שלא היה ער לה אלא כיוון שלטענתו לא היה לו עניין להפליל את הנהג [ עמ' 3 שורה 25-26 לפר' הדיון], תשובה שאינה עומדת בקנה אחד עם תשובתו קודם לכן לפיה הוא מצא אותו אשם בתאונה.

רביעית, התנהגותו של עד התובעת לאחר התאונה כפי שהוכח בפניי אף היא מטה את מאזן ההסתברויות לרעתה. עד הנתבעים טען כי לאחר התאונה אמר לו עד התובעת את הדברים הבאים : "אני מצטער לא שמתי לב סע לשלום". עד התובעת אומת עם טענתו זו של עד הנתבעים במסגרת חקירתו הנגדית ולא יכל לשלול שאמר לעד הנתבעים את המילים :" אני מצטער" ו- " סע לשלום". ובאשר למילים: "לא שמתי לב" טען כי אינו זוכר דבר. [ עמ' 3 שורה 33 לפר' הדיון ועמ' 4 שורות 1-4 לפר' הדיון]. אציין כי אמנם ביחס למילים: "אני מצטער" ביקש העד ליישב אמרתו זו בנמקו כי אין מדובר בהתנצלות אלא בצער על הפגיעה ברכבו [ שם, בעמ' 3 שורה 33] אלא שמדובר בנימוק לא משכנע בעליל שאינו מתיישב עם העובדה המוכחת שלאחר התאונה עד התובעת אף לא טרח לבקש את פרטיו של הנתבע 1 שנהג באוטובוס [ ראה עדותו בעניין זה בעמ' 4 שורה 7 לפר' הדיון והנקוב בטופס ההודעה של התובעת], דבר שאינו עומד בקנה אחד עם גובה הנזק ברכב התובעת הנתבע ושגם נראה היטב לעין לאחר התאונה.

חמישית, להבדיל מגרסתו ועדותו לאחר מכן של עד התובעת, עדותו של הנתבע 1 תאמה את גרסתו במקור ולא נמצאו בה בקיעים. לא מצאתי כל סיבה נראית לעין לסיבת סטיית אוטובוס הנתבעים שמאלה בשעה שבהמשך הדרך, נמצאה תחנת אוטובוס בצד ימין שבה אמור היה הנהג לעצור. מאידך, הוכח שבאזור התאונה עליו העיד עד התובעת, אין בנמצא תחנת אוטובוס ממנה נטען שיצא האוטובוס כך שעדותו בסוגיה זו של הנתבע 1 נותרה בעינה. אמנם הנתבע 1 העיד כי צילם תמונה של מנח הרכבים לאחר התאונה והראה אותה לפקיד התביעות אצל הנתבעת 2 ושלאחר חיפוש בכליו היא לא נמצאה ועל כך מבקש ב"כ התובעת לבסס בין היתר את תביעתו, אלא שניתן לקבל בהחלט את הסברו של הנתבע 1 לעניין זה [ בעמ' 6 שורה 8 לפר' הדיון] לפיו הטלפון הנייד שהיה ברשותו ואשר בו נעשה שימוש לצילום התמונות אבד וזאת על רקע הסתירות הרבות שעלו בעדותו של עד התובעת ויתר הראיות הנלוות לתיק שהטו את כף המאזניים לדחיית התביעה. הוא הדין בנוגע לעמדת ב"כ התובעת בדבר מסירה מאוחרת של גרסת הנתבע 1 לתאונה. הנתבע 1 הסביר כי מיד לאחר התאונה הוא מסר את גרסתו לנתבעת 2- מעסיקתו, בטלפון ובחלוף חודשים מספר הוא נקרא למסור עדות בכתב [ עמ' 5 שורות 12-13 לפר' הדיון]. טענתו זו משכנעת בייחוד על רקע העובדה המוכחת כי נהג התובעת פטר אותו מאחריות לתאונה מיד לאחר התרחשותה.