תא"מ 38968-05-15 א.ס. להבה בע"מ נ' מגידוב ואח'

1.תביעה לתשלום נזקי רכב התובעת בגין אירוע תאונתי מיום 18.9.14, בו היו מעורבים רכבי הצדדים (תא"מ 38968-05-15), וכן תביעה נגדית (תא"מ 2121-07-15).

לפי גרסת נהג רכב התובעת, עת התקרב אל הכביש הראשי מתחום משק מס' 157 ועצר את רכבו, לאחר שהבחין כי נתיב נסיעתו פנוי החל בנסיעה איטית במטרה להשתלב בכביש הראשי של המושב. באותה עת, נהגה נהגת רכב הנתבעים בכיוון הנגדי של הכביש, וכשהיא מבצעת עקיפה מסוכנת במהירות סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה בו.

לפי גרסת נהגת רכב הנתבעים לאחר שנכנסה למושב ונסעה בו בכביש ראשי הבחינה ברכב עומד המפריע את נסיעתה, עצרה והסתכלה שמאלה על מנת לוודא שיכולה לעקוף אותו, וכך עשתה. כשסיימה את העקיפה ראתה את רכב התובעת יוצא משטח משק, לא עוצר ומתנגש ברכבה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי עדויות הנהגים ועיינתי בכל החומר שהוגש, לרבות התמונות שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה כי ראיות הצדדים נותרו מעויינות ומאחר שמדובר בגרסה כנגד גרסה שאין לה כל תימוכין ראייתיים, דין שתי התובענות להידחות מחמת אי הרמת הנטל.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.למעשה, אין הצדדים חלוקים באשר למנגנון התרחשות התאונה ואף לא יכול לקום חולק כי על שני הצדדים מוטלת בנסיבות העניין חובת זהירות בסיסית, נהג רכב התובעת ביציאתו מחצרים אל כביש ראשי ונהגת רכב הנתבעים בביצוע עקיפה המחייבת סטייה לנתיב כיוון הנסיעה הנגדי בכביש.

המחלוקת המרכזית הנטושה למעשה בין הצדדים הינה בשאלה מי הפתיע את מי, ומי הוא זה אשר יצא את מקום הימצאו ונכנס אחרון אל מקום בו מוטלת עליו חובת זהירות, במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, לאחר שחברו ווידא כי דרכו פנויה, ותוך שאינו נזהר במידה מספיקה ובכך גורם להתנגשות.

כל אחד מהצדדים טוען כי הופתע ע"י הצד שכנגד.

לאחר שבחנתי את מוקדי הנזק הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהם כדי לתרום להכרעה במחלוקת, ואף אין בכל יתר החומר שהוגש כדי להכריע כאמור.