תא"מ 38941-12-13 ר.ר. הצפון שרותים בע"מ נ' מרון

1. בפניי תביעה שטרית, שהחלה כבקשה לביצוע שטר ע"ס 70,000 ₪, ז.פ. 25/8/13 (להלן: "השטר"/"השיק"), שהוגשה על-ידי התובעת, המנהלת עסק לניכיון שיקים (להלן: "התובעת"), ללשכת ההוצל"פ בקריות, ואשר החייבים המנויים בה הם: מר מרון משה (להלן: "הנתבע") ומר רושרוש נעים (להלן: "נעים").

2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ועיכוב הליכים, והצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הנתבע יפקיד 50,000 ₪ בקופת בית-המשפט, ובכפוף להפקדה תינתן רשות להגן, התיק יועבר לבית-משפט השלום בנצרת ויבוטלו כל ההליכים אשר ננקטו בתיק ההוצל"פ. כב' הרשם מסבאח קבאני אישר את ההסדר הדיוני ביום 19/1/2014 ונתן לו תוקף של החלטה.

3. טענות ההגנה של הנתבע כפי שעולות מהתצהיר שתמך בבקשת ההתנגדות, ובכלל זה טענותיו כפי שעולות מתצהיר עדות ראשית מטעמו הינן, כי הגשת השיק הייתה בחוסר תום לב, ללא קבלת תמורה, ובמרמה. השיק התקבל לצד ג' בכוונה תחילה להגשה לביצוע, על-מנת "להתעשר" שלא כדין על חשבונו.

4. הנתבע גולל בתצהיריו את נסיבות מסירת השיק. לטענתו, בינו לבין נעים, התקיימו עסקים בקניית ועבודת זיתים ממשקו, והלה חייב לו בערך כ-300,000 ₪, וכי טרם שילם את חובו. ביום 22/5/13 הייתה לו ישיבה עם נעים בקשר להתחשבנויות, ונכח בה גם גדי אורביץ' (להלן: "גדי"), ובה נמסרו על-ידי הנתבע לנעים שיקים ע"ס 140,000 ₪, בעבור תשלומים לנעים, ואשר מועד פירעונם היה אוגוסט 2013, ונתקבלו מנעים שיקים בסך 160,000 ₪, שמועדי פירעונם היו ב-30/5/13 ו-30/6/13. הנתבע מסר השיקים מטעמו בתום לב, כי היה מובן מאליו שהשיקים של נעים יפרעו, הואיל ולפני כן שיקים שנתן נפרעו. השיקים של נעים חזרו, או אז הנתבע נתן הוראת ביטול לשיקים שלו ע"ס 140,000 ₪. לאחר שהשיקים של נעים חזרו, הנתבע ביקש ממנו להחזיר לו את שני השיקים ע"ס 140,000 ₪, והלה הבטיח לו, כי השיקים יוחזרו בהקדם.

5. הנתבע טען, כי נעים העביר את השיקים לצד ג', לאחר שהחזיר את השיקים שלו, על מנת לעשקו ולרמותו. הנתבע לא קיבל תמורה בעבור השיק, כי השיקים של נעים חזרו, ומשכך קיים כישלון והיעדר תמורה. התובעת שלקחה את השיק ידעה מראש את הסיפור לעיל, היא ונעים עשו מעשה מרמה ומנסים להתעשר שלא כדין ובחוסר תום לב, הואיל ובכוונה נעים העביר השיק לתובעת על-מנת להגישו לביצוע. התובעת קיבלה השיקים מנעים, כאשר ידעה שקיימת מחלוקת מהותית בין הנתבע לבינו, על מנת לקנות לעצמה מעמד צד ג' על-פי פקודת השטרות. דהיינו, המעשה שלה היה בחוסר תום לב, על-מנת לחלץ את צד ג' נעים מהמרמה שפעל לפיה והתובעת נתנה לכך יד שקיבלה את השיק והגישה אותו לביצוע.

6. התובעת טענה, באמצעות מצהירה, מר רושרוש בשארה, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, היה ועודנו מנהלה בפועל של התובעת (להלן: "בשארה"), כי במסגרת עסקיה, ביצעה ביום 1/6/13, ולבקשת נעים, עסקה לניכיון השיק. בזמן ביצוע עסקת הניכיון, בשארה לא ידע דבר אודות טענות הנתבע המוכחשות כשלעצמן. לפני סיחור השיק לתובעת, לא ידע דבר אודות נסיבות משיכתו ולא שוחח כלל עם הנתבע. לראשונה שוחח עמו לאחר חילול השיק, כאשר ובמהלך השיחה, מסר הנתבע גרסה שונה מזו אשר מסר בתצהירו. מעיון בתמליל השיחה, אשר צורף לתצהירו מתברר, כי הנתבע ביצע עסקת "גלגול שיקים", עם נעים. כמו כן, העסקה, נשוא תצהירו זה, הינה חלק מעסקאות רבות בסכומים גבוהים יותר, אשר בוצעו בעבר בין הצדדים בהיות נעים לקוח התובעת.

7.ביום 5/3/2015 התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את הנתבע ובשארה, ולאחר מכן ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. התייחסות לסיכומיהם, ככל שתהא לכך רלבנטיות, תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה:

8. עסקינן בתביעה שטרית, בה מוטל הנטל על הנתבע להוכיח, כי אינו חב על-פי השיק, כאשר טענות הגנתו העיקריות הינן כישלון והיעדר תמורה.

9. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבע לא הצליח להוכיח את הגנתו, ודינה להידחות.