תא"מ 38637-03-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סלומון ואח'

1.בפני תביעת שיבוב, בסך 34,249 ₪, שעניינה תחולת פוליסת ביטוח אחריות צד ג' למקרה בו המזיק הוא עובד החברה שבבעלות הניזוק.

2.מבוטח התובעת, מר ניסים לוי בן ארוי, החנה את רכבו ברחוב, ליד המוסך המופעל על ידי חברה, גלאון מוטורס בע"מ, שהוא בעל מניותיה היחיד. עובד המוסך (שהוא כמובן גם עובד החברה) הסיע רכב של המוסך אחורנית, ופגע ברכב הבעלים. התובעת היא מבטחת הרכב הניזוק, והיא פיצתה את מבוטחה בסכום התביעה. הנתבע 1 הוא העובד שנהג ברכב, ואילו הנתבעת 2 היא מבטחת רכבי החברה, והיא מתגוננת בטענה, כי על הארוע חל סעיף ההחרגה שבפוליסה, בדבר גרימת נזק עצמי (סעיף 14), שזה לשונו:

"המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות לעניין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או בבעלות נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או של נהג הרכב או של אחד מבני ביתם."

3.לשון אחר, השאלה שבמחלוקת היא, האם רכבו של בן ארוי, שחנה ליד המוסך, הוא בבחינת "רכוש שבבעלות המוסך...או רכוש הנמצא בפיקוחו או בשמירתו של המוסך... או של אחד מבני ביתו."

4.סוגיה זו נבחנה במספר לא קטן של פסקי-דין, במקרים בעלי דקויות עובדתיות שונות, שפעמים הובילו לאבחון תוצאותיהם זה מזה. כך, בת"א (שלום י-ם) 21315/08 סייד נ. סיאד ואח' נדחתה תביעה במקרה דומה, אלא ששם שני כלי הרכב היו שייכים לאותו אדם (ולכן חל החריג, בשל היות הרכב הניזוק "רכוש בבעלות המבוטח"); בת"ק (באר שבע) 1119/09 אולי נ. הפניקס ואח' נדחתה תביעה במקרה של פגיעת רכב השייך לבנו של התובע (נהוג בידי כלתו) בחומת חצר ביתו של התובע, כאשר המבוטח (והנהגת) מתגוררים ביחידת דיור נפרדת בביתו של התובע, אך זאת משום שנקבע שם, כי החומר שנפגעה היא בחלק המשויך ליחידת הדיור הנפרדת (ועל כן חל החריג, בשל היות החומר "רכוש בפיקוחו או בשמירתו של המבוטח [הבן]); בת"ק (ראשל"צ) 1453/01 חכמון נ. אריה בע"מ ואח' נדחתה תביעה במקרה קרוב מאד לזה שלנו, בו רכב חברה שבבעלות התובע פגעה ברכב התובע, אולם שם נקבע כי הרכב חנה בחניון החברה, וכי התובע נתן שירותים לחברה באותה עת (ועל כן חל החריג, לפיו הרכב הניזוק היה בפיקוחו או בשמירתו של המבוטח [החברה]); בתא"מ (רמ') 5426-12-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ התקבלה תביעה, במקרה שבו פגע רכב אשת מבוטח התובעת (הרכב בוטח ע"י הנתבעת) ברכב של מבוטח התובעת, וזאת למרות שהנהגת היתה מבני ביתו של מבוטח התובעת, וזאת בשל הרצון לצמצם את תחולת החריג; במקרה דומה, בת"ק (ראשל"צ) 2451/05 יהב נ. ביטוח ישיר בע"מ, התקבלה תביעה כאשר נהגת פגעה ברכבה באופנוע השייך לבן-זוגה.

5.פסקי דין אלה, ורבים אחרים, נשענים בעיקרם על פסק-הדין המנחה שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, בר"ע 146/06 חזן נ. הראל חברה לביטוח בע"מ, שם מנתח בית המשפט את תחולתו של סעיף ההחרגה במקרים שונים, בעלי דקויות שונות, תוך שהוא מכריע בחלקם, ומותיר אחרים כצריכים עיון נוסף, אולם הוא קובע, כי ככלל יש להיזהר מהרחבת יתר של תחולת סעיפי החרגה בפוליסות ביטוח, בעיקר במקרים בהם אין הרחבה זו משרתת את הרציונל של ההחרגה, שבבסיסו הוא שלא להרחיב את תחולת הפוליסה על רכוש, השייך למבוטח או מצוי בידיו, וראוי לביטוח נפרד.

6.מכל מקום, הפכתי והפכתי בנסיבות המקרה דנן, ולא הצלחתי למצוא דרך, לפיו יהיה נכון להחיל עליו את סעיף ההחרגה. על פי התשתית העובדתית שבפני (והיא הונחה בלא מחלוקת ע"י הצדדים), הרכב הניזוק אינו שייך למבוטח (תאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו, והפרדה זו ניתנת להתגברות רק בתנאים מסוימים, כגון אלה שבדוקטרינת הרמת המסך, אולם גם אז אין ההפרדה עצמה נעלמת מהעולם); הרכב לא טופל במוסך או חנה בתחומו (אלא ברחוב), ועל כן לא היה בפיקוחו או בשמירתו של המבוטח; וכמדומה שמובן מאליו הוא, שהתאגיד ובעלי-מניותיו אינם בבחינת "בני ביתו" זה של זה. זאת ועוד, גם לפי הרציונל האמור של הסעיף, כמובא בעניין "חזן" הנזכר, אין מדובר על מקרה בו היה מצופה מהמבוטח (החברה) לבטח בנפרד את רכבו של בעל מניותיה.

7.לאור האמור, דומה שיש לקבוע שהכיסוי הביטוחי שנתנה הנתבעת 2 לחברה (ובאמצעותה לעובד החברה, הנתבע 1) חל גם על המקרה שבפני, ועל כן יש לקבל את התביעה נגד הנתבע 1 (בהיותו המזיק הישיר), אך גם נגד הנתבעת 2 (בהיותה המבטחת).

8.אני מחייב, אפוא, את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה, וכן את אגרת התביעה, כששניהם נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן לשלם לתובעת את שכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון, וכן שכ"ט ב"כ התובע בשיעור 11.7% מסכום התביעה. עוד אני מחייב את הנתבעת 2 לשאת בשכ"ט ב"כ הנתבע 1 בשיעור של 11.7% מסכום התביעה. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במקרה הצורך, ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.