תא"מ 38622-11-15 דומיקאר בע"מ נ' גל ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.03.2014, בין כלי רכב, מ"ר 21-291-11 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 45-041-67 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2") ולבין כלי רכב, מ"ר 26-661-17 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב הנתבע 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הרכב הראשון מבין שלושה רכבים המעורבים בתאונת השרשרת, רכב הנתבעים 1 ו-2 היה הרכב השני, ורכב הנתבע 3 היה הרכב השלישי והאחרון בשרשרת.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ובאשר להיקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בפתח הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבע 3 ודינה להידחות כנגד הנתבעים 2-1.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון לתת הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מוצא את גרסתו של נהג רכב התובעת כמהימנה ביותר.

מדובר בעד שהינו עד ניטרלי ביחס לעדי הנתבעים, שהרי אין לו אינטרס להעדיף דווקא את עדותו של הנתבע 1 על פני עדותו של הנתבע 3.