תא"מ 3860-05-13 ברקה נ' איצקוביץ

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוב בתי המשפט, וזאת כאשר התקרה לפסיקתי הועמדה על סך של 5,000 ₪.

התביעה הוגשה במקורה כתביעה קטנה על סך 13,514 ₪ שהתובעת ביקשה לחייב את הנתבעת, שכנתה מלמעלה בבית דירות שברחוב הפלמ"ח 26 בקרית ביאליק, וזאת בגין נזקי רטיבות בדירת התובעת, אשר לטענתה נגרמו בשל ליקויים במרפסת שבנתה הנתבעת ואשר שימשה את התובעת להרחבת דירתה היא תוך שימוש בשלד המרפסת ולאחר ששילמה את חלקה בעלויות בנייתו.

התביעה הועברה להתנהל כתביעה אזרחית נוכח הטענה לליקויי בניה שהוא ענין שבמומחיות, ובעקבות זאת תיקנה התובעת תביעתה תוך העמדת הסעד הכספי על סך של 23,514 ₪ והוספת סעד של צו עשה בו התבקש בית המשפט להורות לנתבעת לתקן את הליקויים בדירתה. לתביעה צורפו מסמכים שנערכו על ידי האדריכל בוקליס, מי שתכנן הן את בניית מרפסת הנתבעת והן את הרחבת דירת התובעת, ואשר מהם עלה כי לדעתו מקור הרטיבות הינו חדירת מים בתפרי הבניה בין המרפסת לבין הרחבת דירת התובעת, אשר מקורם בכך שהמרפסת נבנתה ללא ניקוז ושיפועים, וכן מכתב נוסף המצביע על צורך בביצוע איטום של המרפסת.

הנתבעת מצידה הגישה חוות דעת מר שטיינר, הנדסאי בנין מורשה, אשר חיווה דעתו כי מקור הרטיבות איננו בליקוי כלשהו באיטום המרפסת או שיפועיה, אלא שמקור הרטיבות הינו בליקוי חמור בבניית קירות תוספת דירת התובעת אשר נבנו במישור אחד עם קצה המרפסת (ולא מעט מוכנסים פנימה) ובעת בנייתם לא דאג האדריכל בוקליס (מי שכאמור תכנן הן את המרפסת והן את הרחבת דירת התובעת) לביצוע תעלת מרזב מתאימה או "עף מים" שימנע את כניסת המים ברווח שנוצר בקירות של הרחבת בית התובעת לבין המרפסת (כפי שהוא מציע כעת...).

לנוכח מחלוקת זו מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס דן לופו (להלן: "המומחה") אשר בחוות דעתו קבע כי המקור העיקרי לרטיבות בדירת התובעת הינו סביב חלונות הדירה עקב הרכבה לקויה של החלונות ובחדירה בחיבור הקירות עם התוספת, דבר הנובע מתכנון לקוי של חיבור הקירות לתחתית המרפסת.

בנוסף מנה המומחה מקור נוסף לרטיבות ולעובש בדירת התובעת והוא גורם העיבוי אשר יכול להיווצר כתוצאה מחוסר איוורור בחדשים בהם יש עדים או חוסר בידוד תרמי של התקרה (שחלקה כאמור הינה רצפת המרפסת שבנתה הנתבעת). המומחה שלל את טענת התובעת כי ליקוי של חוסר ברובה בריצוף בדירת הנתבעת הוא אחד הגורמים לקיום הרטיבות בדירת התובעת.

המומחה מפנה את עיקר ביקורתו בחוות הדעת כלפי מי שתכנון ובנה את התוספת לבית התובעת מבלי לתכנן חיבור ראוי למרפסת ומבלי להתחשב בכך שהמרפסת נבנתה 10 שנים קודם לכן, ונועדה לשמש כרצפת המרפסת, מבלי לוודא שהיא מתאימה גם לשמש, במצבה הנוכחי בעת בניית התוספת לדירת התובעת, גם כתקרה לאותה תוספת.

בתשובה לשאלות הבהרה ציין המומחה כי אינו יכול לקבוע שחסר בידוד תרמי ברצפת המרפסת והוא לא נדרש לבצע בדיקה פולשנית לצורך קביעה זו, אשר רק תגרום נזק נוסף. ממילא ציין המומחה כי העדר בידוד תרמי הינו רק אחד מהגורמים לעיבוי שצוינו על ידו, כאשר חוסר אוורור דירת התובעת הינה השניה.

התובעת בסיכומיה מסתמכת על דברי המומחה כי לתובעת סופקה "סחורה פגומה" בעת השימוש ברצפת המרפסת כתקרת ההרחבה, וכן על העובדה שהמומחה ציין שהרובה בין המרצפות חסרה ויש צורך להשלימה, וטוענת כי לאור כל אלו, ולאור העובדה כי התובעת ממשיכה לסבול מהרטיבות בדירתה, יש לחייב את הנתבעת במלוא הסכום שנקבע כתקרה לפסיקת בית המשפט.