תא"מ 38541-03-16 מאירי נ' פסיפס הרצאות אינטראקטיביות יצירתיות בע"מ

בקשה לדחייה על הסף של תביעה בטענה להעדר סמכות מקומית לבית המשפט בראשון לציון .

עסקינן בתובענה בטענה להפרת האיסור הקבוע בחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב 1982( להלן:"חוק התקשורת") בדבר שיגור דבר פרסומת במשלוח הודעות שהתקבלו בתיבת הדואר האלקטרוני אצל התובע שלפי התביעה מקום מושבו של התובע הוא לכאורה בקריית אונו שבמחוז תל אביב .

בכתב הגנה , נטען לסילוק על הסף בהעדר סמכות מקומית מהסיבות העיקריות הבאות : א. התובע לא טען וממילא לא הוכיח קיום סמכות מקומית לביהמ"ש בראשל"צ ב. ביהמ"ש בראשל"צ נעדר סמכות מקומית וזאת מסורה לבית משפט השלום בחדרה בשים לב למקום ניהול עסקיה של הנתבעת שהוא בבנימינה. ובהמשך הגישה הנתבעת בקשה נפרדת לדחיית התביעה על הסף. התובע התנגד במסמך שכינה "מענה "לטענתו קיימת סמכות לכל הארץ בתביעה הנוגעת לעבירה פלילית באינטרנט .נוסח התביעה לא תוקן .הנתבעת הגיבה והפנתה לפסיקה שעסקה בסוגית הסמכות המקומית בסיטואציה של הפרת האיסור בדבר שיגור דבר פרסומת. לכך לא השיב התובע עד עתה גם לאחר בקשות הנתבעת להחלטה.

ההחלטה 

מצאתי לדחות את הבקשה לסעד דרסטי של דחיית התביעה, אולם להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך שבמחוז חיפה .

עיקר הנימוקים

המסגרת הנורמטיבית המצביעה על העדר הסמכות אך על כך שאין מקום לסעד של דחיית תביעה אלא לסעד של העברתה. 

נושא הסמכות המקומית מוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות ") סמכות מקומית בתובענה שאינה כולה במקרקעין קיימת במקום בו מתקיימת אחת מחלופות ס' 3 לתקנות.את העובדות בדבר קיום הסמכות יש לפרט בכתב התביעה כעולה מסעיף 9(6) לתקנות ומורה כדלהלן : "9.ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה: (6)העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה;" נוסח סעיף 9 לתקנות לא מסייג לעניין זה תביעה בטענה להפרת האיסור בדבר שיגור דבר פרסומת אגב שימוש בתיבת דואר אלקטרוני .

יוער כי לגבי הסמכות המקומית בתובענה שאינה כולה במקרקעין מחוקק המשנה נתן בינתיים דעתו על הפרסום באינטרנט ב"חלוקת עבודה מסוימת" שקבע בשים לב לתוספת של סעיף 3 (א2) ולפיה :" א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: א2)על אף האמור בתקנת משנה (א), תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד, ויחולו האמור בתקנת משנה (א1).(ב)היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים.