תא"מ 38528-05-14 שיאמה נ' חיים ואח'

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, התביעה מתקבלת. להלן נימוקיי בקצרה:

מצאתי את גרסתה של נהגת רכב התובעת הגיונית, והיא נתמכה אף בעדותה של העדה שישבה לידה, סבתה, אשר גם היא העידה בצורה פוזיטיבית ומשכנעת כי רכב הנתבעים יצא מחניה ופגע ברכב התובע שחלף בנתיב הנסיעה ישר. היא העידה בצורה חופשית בעדותה הראשית כי הנהגת נסעה לאט ובזהירות ולא סטתה תוך כדי נסיעתה וכי רכב הנתבעים יצא ממקום חניה.

מתמונות המקום שהוצגו לבית המשפט עולה כי מדובר בכביש ובו שני נתיבים, כאשר בימני חונים כלי רכב והנתיב השמאלי פתוח לתנועה. גם אם אוטובוס יכול לעבור בנתיב השמאלי בחופשיות, כפי שהוצג בתמונת המחשה לבית המשפט, עדיין, רוחבו של אוטובוס אינו הרבה יותר גדול מרוחבה של מכונית פרטית ממוצעת, ולכן אין מקום ללמוד כי רכב הנתבעים יכול לצאת ממקום חניה בימין הכביש ולהשתלב באופן חופשי בנתיב השמאלי ללא פגיעה או הפרעה למכוניות הנוסעות ישר בדרך.

דברי הנתבע כי הנהגת נסעה בצמוד למקום בו חנה אינם משכנעים: לנהגת היה נתיב נסיעה פנוי ישר, כפי שהעידו היא וסבתה, ואין כל הגיון כי היא תצמד לימין דווקא בצמוד למקום בו חונות מכוניות, במקום לנסוע ישר בכביש. ואולם, גם אם נקבל את גרסתו כי היא נסעה צמוד למקום בו עמד, עדיין יש להבדיל בין נסיעה בצמוד לבין סטייה. הנתבע לא טען כי ראה סטייה אלא רק כי הנהגת נסעה בצמוד, כלומר, לא ניתן ללמוד מעדותו כי התאונה ארעה עקב נסיעה בצמוד. לאור מוקדי הנזק ברכב התובע יותר הגיוני לקבל את הגרסה כי הנתבע יצא מחניה והפתיע, שכן, אחרת, מצופה היה לראות נזק לכל אורך רכב התובעת (אם אכן נסע בצמוד והתחכך).

בנוגע לטענה כי התאונה נגרמה עקב תקר שגרם לרכב התובע לסטות ימינה. טענה זו כלל לא הוכחה, ואינה אלא השערה גרידא. גם טענת הנתבעים כי הרכב היה לא תקין לא הוכחה. העדה מטעם התובע נשאלה בעניין ולא ידעה להשיב על כך. יש לציין כי העדה היא ביתו של התובע, בעל הרכב, ויש להניח כי הוא לא היה נותן לביתו לנהוג ברכב שיש בו תקלה או פגם העשויים לסכן את חייה. באשר לטענה כי רשיון הרכב של התובע לא היה בתוקף במועד התאונה וכן ביחס לטענה כי הנהגת ברכב לא היתה כשירה לנהוג בשל ותק בנהיגה או כל סיבה אחרת, הרי שטענות אלו לא הועלו בכתה ההגנה ועל כן הן מחוץ לגדר המחלוקת בין הצדדים, ומהוות הרחבת חזית.

נוכח כל האמור לעיל אני קובע כי התאונה ארעה כפי גרסת התביעה.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם 26,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.5.14,