תא"מ 3849-02-13, 16958-02-13 רכטמן נ' לביא

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.תביעה זו החלה כתביעה שטרית, בנוגע לארבעה שיקים: תיק 3849-02-13 נפתח כבקשה לביצוע שטר שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל בנוגע לשלושה שיקים בסך של 17,000 ₪ כל אחד, ותיק 16958-02-13 החל כבקשה לביצוע שטר בנוגע לשיק נוסף בסך 17,000 ₪.

אין חולק כי הנתבע חתום כמושך השיקים הנ"ל, וכי תמורתם לא שולמה על ידו.

2.התובע קיבל את השיקים כחלק מתמורה עבור תשלום לרכישת תכולת מפעל, על פי הסכם מיום 17.11.11 (להלן: ההסכם) אשר נערך בין הנתבע לאביו של התובע. בשל המחלוקת על כוונת ההסכם, להלן מלוא האמור בו. חלקו הראשון של ההסכם הינו מודפס, שהוכן על ידי הנתבע, ולאחר שמות הצדדים נרשם כך:

"בחתימת הסכם זה יעבור כל הציוד והתכולה של מפעל 'זאפיר' המשמש ליצור בצק על כל המכונות.

בעבור ההסכם ישולם סך של 80,000 ₪ כולל מע"מ לפי האופן הבא 12,000 מזומן ו 4 צקים של 17,000

מרגע הסיכום יהיה רמי לביא רשאי להוציא את תכולת המפעל ממקומו בא.ת. עטרות ולהעבירו למחסניו במשגב דב"

לאחר חלק ההסכם המודפס, בו מולאו פרטי התמורה ואופן התשלום בכתב יד, ישנה תוספת בכתב יד שזו לשונה [טעויות הכתיב במקור – ר.ה.]:

"מכונת פלופק – מערבל – איסטורדר + חומרי גלם

בדקתי את כל המכונות ואין לי שום הסגה או תלונה וכל האחריות העתידית היא על אחריותי הבלדית.

במקרה והצק חוזר היה פיצויי מוסכם של 17,000 נתי רכטמן יכול לתבוע אותי אישית או כל אחר מטעמי ללא שום קשר לפצויי המוסכם."

באמצע החלק הכתוב בכתב יד נמצאות חתימות הצדדים להסכם, ובשולי התוספת הכתובה, מופיעה פעם נוספת חתימת הנתבע.

8.מטעם התובע לא הוגש תצהיר עדות, והוא לא התייצב בבית המשפט. טענותיו וגרסתו העובדתית של התובע כלולים בתצהיר אביו (להלן: נתנאל) שהיה צד להסכם. לטענת התובע, ההסכם התייחס לרכישת רק חלק מהתכולה הכוללת של מפעל "זאפיר" (להלן: המפעל), והמתייחס לייצור בצק בלבד, והנתבע לא היה זכאי לקבל או לקחת ציוד המשמש לתחומי פעילות אחרים של המפעל. בהתאם לכך, פירט נתנאל לגרסתו בכתב ידו, בתוספת להסכם שהכין הנתבע, מהן המכונות אותן רוכש הנתבע על פי ההסכם, כך שהיה ברור כי לא נמכרים מכונות או חומר גלם אחרים המצויים במפעל ומשמשים לייצור מוצרים אחרים. לגישת התובע, בוודאי שלא נמכרו לנתבע אריזות ומדבקות הנושאות את שם המפעל, או מכשירים וציוד הנמצאים בחדר המנהל.

לגישת התובע, פירוט שלוש המכונות בהמשך ההסכם מהווה ראיה חותכת לכך כי רק מכונות אלה נמכרו לנתבע. מאחר שאותן שלוש מכונות נלקחו על ידו, היה עליו להשלים ולשלם את יתרת התמורה בגינן – היינו, בגין העסקה כולה - דבר שלא עשה, על אף שלקח לעצמו ציוד רב שלא נכלל בעסקה, לרבות ניילונים, קרטונים של צבעים שונים, מכונת ניילונים, עטיפות ומדבקות, אשר הנתבע סירב להחזיר.

התובע טען כי העסקה מעולם לא בוטלה ולא נדרשה ביטולה, והוא זכאי למלוא תמורת השיקים נושא ההליך, וזאת מעבר לפיצוי המוסכם המגיע בגין חילול השיקים.

לטענת התובע, לא ייתכן כי ההסכם התייחס למכלול תכולת המפעל, שכן שווי התכולה עולה עשרות מונים על התמורה על פי ההסכם, ולדוגמא, מכונת הפלופק בלבד עלתה 41,760 ₪ והיא נרכשה כשנה וחצי בטרם החתימה על ההסכם.

4.הנתבע טען כי ההסכם התייחס למלוא תכולת המפעל ללא יוצא מן הכלל, לרבות הציוד והחומרים שבו, וכי הגיע לקחת את הציוד (עם צוות עובדים ושתי משאיות גדולות שנשכרו על ידו) כפי שנקבע. לאחר שהנתבע החל בהעמסת סחורה, מנע ממנו בעל הנכס להמשיך בכך, בטענה כי נתנאל חייב לו כספים ולכן לא יאפשר הוצאת ציוד.

עוד טען הנתבע, כי למרות שהטעין חלקית משאית אחת בלבד, הסכים לאחר שיחה עם נתנאל לחזור ביום ראשון להשלים את העמסת הציוד, אלא שאז סירב נתנאל לאפשר לו לעשות כן, ועוד התברר לאחר מכן שעל אחת המכונות מוטל עיקול. כפועל יוצא, לטענת הנתבע, הוא לא עשה שימוש במכונות למעט מכונה אחת – מכונת הפלופק – כאשר בקשותיו לביטול העסקה והשבת התמורה והמכונות לא נענו.

הנתבע הוסיף וטען כי לאחר שגילה שלא ניתן לבצע את העסקה במלואה, או שנתנאל מתנער מחובתו למסור את יתרת תכולת המפעל, ביקש לבטל את העסקה, אלא שנתנאל סירב לכך.