תא"מ 38372-10-12 גוטמן ואח' נ' בנטל ואח', תא"מ 20506-06-14 בנטל נ' גוטמן

1.מר איל בנטל הזמין ממר ארז גוטמן (להלן גם: הקבלן) משטח עץ ("דק") לביתו. הקבלן הגיש תביעה קטנה נגד מר בנטל. מר בנטל הגיש תביעה שכנגד בסכום העומד על גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות ובנוסף, תביעה על עודף תביעתו בבית משפט השלום בנתניה. הוריתי כי התביעות הקטנות תידונה בפני בבית משפט השלום בצפת; נשיא בית משפט העליון א' גרוניס הורה על העברת תביעתו הנוספת של מר בנטל שהוגשה בנתניה, אף היא, לבית משפט השלום בצפת (בש"א 6255/14 בנטל נ' גוטמן (24.9.2014)).

2.בכתב תביעתו המתוקן (ב-תא"מ 38372-10-12 מיום 14.9.2014) טען הקבלן כי מר בנטל לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת עבור משטח העץ. הקבלן טען עוד כי התמורה המוסכמת עמדה על סך 23,300 ₪ בתוספת מע"מ. נטען, כי במעמד כריתת ההסכם מר בנטל שילם מקדמה בסך 11,900 ₪, וכי לאחר סיום העבודה שילם לו מר בנטל סך נוסף של 5000 ₪ בלבד. הקבלן טען כי על מר בנטל לשלם לו את ההפרש, וכי מר בנטל חייב לו סכומים נוספים בגין שורה של תוספות שעליהן הוסכם ובגין דרישותיו הרבות מהקבלן תוך כדי העבודה, אשר עיכבו את קצב ביצוע העבודה כך שהעבודה ארכה 12 ימים במקום כ-6 ימים. לטענת הקבלן, בסוף העבודה סירב מר בנטל לשלם אלא סך של 5000 ₪ כנזכר לעיל, והוא מסר לקבלן כי אם הקבלן לא יאשר שאין לו תביעות כספיות נוספות נגדו, יטען בבית המשפט כי העבודה לא הושלמה וכי הקבלן גרם לו נזק. עוד טען הקבלן כי מר בנטל "גנב" עצים שרכש עבור בניית משטח העץ וכי בעקבות כך הקבלן הזמין משטרה למקום. הסכום שתובע הקבלן בכתב תביעתו המתוקן הוא 24,472 ₪.

3.בכתב הגנתו (14.4.2013) טען מר בנטל, בניגוד לטענת הקבלן, כי סכום התמורה המוסכם הנזכר לעיל כלל מע"מ. מר בנטל הכחיש כי הזמין תוספות וטען כי עבודת הקבלן היתה ברמה ירודה מאד. מר בנטל טוען כי כאשר גילה ליקויים תוך כדי עבודת הקבלן ועמד על תיקונם, הקבלן "מיד 'התלקח' בזעם נטול רסן, התחיל לצעוק, להשתולל, לצרוח בקולי קולות ובביריונות לאיים שהוא הולך לפרק את כל הדק" (פס' 30). לטענת מר בנטל, הוא נבהל וחתם על תוספת תשלום מסוימת. מר בנטל טען כי העיכובים בעבודה נגרמו בידי הקבלן עצמו והכחיש שהקבלן השלים את העבודה: לטענתו הקבלן לא ביצע גימור בקו החניה, לא צבע את משטח העץ ואף לא הרכיב את התאורה, הכל בניגוד להסכם הכתוב שבין הצדדים. מר בנטל טען כי הוא זה אשר הזמין משטרה נגד הקבלן. לטענתו , ביום 2.7.2012 התקשרה אליו אשתו מביתם ובישרה לו שהקבלן משתולל וצורח עליה בחצר ביתם, מנפנף בידיו ומאיים עליה, ובשל כך היא נעלה בפחד את הבית. לפיכך התקשר מר בנטל אל הקבלן והודיע לו שאם לא יצא משטחו הפרטי הוא יזמין לו משטרה. הקבלן סירב לעזוב, המשיך להפחיד את אשתו, ולא נותרה למר בנטל ברירה אלא להזמין משטרה. רק עם בוא השוטר ניאות הקבלן להנחייתו לעזוב את המקום. מר בנטל טען כי לאחר דברים אלה הוא יצר קשר עם עורך דינו וביקש ממנו ליזום פגישה משולשת עם הקבלן על מנת לסגור חשבון בנוכחות עורך הדין. מר בנטל חישב את מה שנותר לו לשלם לקבלן בסך 5000 ₪ ומסר לו המחאה על סכום זה. לאחר מכן שוב התקשרה אשתו של מר בנטל אליו בבהלה והודיעה לו כי הקבלן מסתובב ליד הכניסה לחצר ונכנס לחצר. לטענת מר בנטל, רק לאחר שהוא כבר התקשר למשטרה נגד הקבלן מוקדם יותר כאמור לעיל, בשעה 12:19 התקשר הקבלן למשטרה וגם אשתו של מר בנטל התקשרה בנפרד למשטרה. לטענתו של מר בנטל, שארית העצים שנותרו ליד ביתו הם קניינו, שכן במקדמה ששילם לקבלן הוא שילם עבור עץ זה.

4.במסגרת תביעותיו של מר בנטל נגד הקבלן, נטען כי משטח העץ שהתקין הקבלן אינו ראוי, אינו בטיחותי ומשכך אינו בר תיקון, ויש להחליפו במשטח עץ חדש. להוכחת טענתו זו הפנה מר בנטל למה שכינה "חוות דעת של מהנדס" (כתב התביעה ב-תא"מ 20506-06-14 החל מפס' 16). מר בנטל תובע מהקבלן סך של 40,780 ₪ בגין עלות החלפת משטח העץ וסך של 26,925 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו.

הקבלן, בכתב הגנתו (ב-תא"מ 38372-10-12 מיום 16.6.2014) טען כי מר בנטל הפעיל עליו "תרגיל עוקץ" לקבלת משטח עץ מבלי לשלם עליו במטרה להתעשר על חשבון הקבלן. לטענת הקבלן, ה"מומחה" מטעם מר בנטל אינו מהנדס ואין אפילו "רבע ליקוי" במשטח העץ (שם, ע' 1). הקבלן טען כי כל טענותיו של מר בנטל בענין בריונות, הפחדה, התלקחות ואיומים שבגינם נאלץ להתקשר למשטרה אינם אלא "פרי דימיונו" של מר בנטל "הפושע" (שם, פס' 20(ד)).

דיון

5.לא בכל יום הזמנה לבניית משטח עץ בבית פרטי מובילה להטחה הדדית של טענות פליליות. נכון לדעתי לפתוח את הדיון בפרשה זו עם העובדה שהקבלן, מר גוטמן, אישר על דוכן העדים כי הוא הורשע בעבר בגרימת חבלה ונזק לרכוש בזדון ללקוחה ששכרה את שירותיו לצורך עבודות גינון (פרוטוקול 26.11.2014 ע' 16 ש' 29 – ע' 7 ש' 5).

6.בנוסף לכך – ובנפרד מכך – הגעתי למסקנה כי מר בנטל הוכיח כי עבודתו של מר גוטמן היתה ברמה ירודה עד מאד, וכי יש צורך בהחלפת משטח העץ. זאת, למרות שאין מחלוקת בין הצדדים כי מר בנטל הזמין עבודה בעבר מהקבלן (הצדדים חלוקים בשאלה כמה פעמים בעבר). את מסקנתי לפיה יש צורך להחליף את משטח העץ אינני מבסס על "חוות הדעת" שצורפה לכתב התביעה של מר בנטל. כאמור, מסמך זה הוגדר בכתב התביעה של מר בנטל כ"חוות דעת של מהנדס". מר גוטמן צודק שלא עולה מהמסמך כי מי שערך אותו מוסמך כמהנדס. בנוסף לכך, המסמך אף אינו כולל את ההצהרה הנדרשת לפי סעיף 25(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], לפיה ידועות לעורכו הוראות סעיף 25, על פיהן חוות דעת שהוגשה כראיה לבית המשפט דינה כדין עדות בשבועה. דרישה זו אינה טכנית אלא מהותית, שכן חוות דעת מומחה מוגשת כראיה "במקום" עדותו של מומחה. לאור תכלית זו מובן מדוע כאשר המומחה מתייצב בכל זאת לעדות בבית המשפט ניתן להתגבר בנסיבות המתאימות על העדר ההצהרה (ראו ע"פ 6586/98 אלסיבצקי נ' מדינת ישראל, פס' ה' (18.5.1999)). אלא שבענייננו, מר בנטל לא הביא את ה"מומחה" לעדות בבית המשפט. מר בנטל מבקש לזקוף את אי הבאת "המומחה" לחובתו של הקבלן אשר לא הודיע על רצונו לחקור אותו. דא עקא, טענה זו, שהבסיס שלה הוא תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לא תועיל למר בנטל, שכן אותה תקנה עוסקת במומחה שהגיש "חוות דעת", וכפי שכבר צוין, בהעדר קיום הדרישה המהותית בענין ההצהרה, לא מדובר בענייננו בחוות דעת מומחה ולא ניתן להגיש את המסמך שלא באמצעות עורכו.

7.קביעתי לפיה נדרשת החלפת משטח העץ כולה מתבססת על עדות מומחה אחרת. מר בנטל צירף, כבר בשלב הגשת כתב הגנתו לתביעה הקטנה של הקבלן בשנת 2013, חשבונית וקבלה בגין תשלום לתיקון משטח העץ של "אורי שחם – דקים, פרגולות ופרקטים" (בנספח ג'). לעומת עורך "חוות הדעת" שנדונה לעיל, מר שחם – התייצב בבית המשפט. בא כוחו של מר בנטל ביקש להעידו, והקבלן לא התנגד לכך. מר שחם העיד כי הוא מתעסק בעבודות עץ והרכבות משטחי עץ למעלה מ-20 שנים; הוא העיד כי הוא בין הבודדים שעשה קורס נגרות עץ ומבין בעבודות מסוג זה. עוד העיד מר שחם כי מר בנטל הגיע אליו דרך המלצה שקיבל האחרון ממחסן עץ, ו"אם מחסן עץ ממליץ עלי הוא מכיר אותי טוב". מר שחם העיד כי הגיע, כנראה, בסמוך לסיום העבודה של הקבלן (פרוטוקול 26.11.2014 ע' 18 ש' 9-14)). הקבלן מסכים כי מר שחם הגיע ביום למחרת עזיבתו את אתר העבודה (פס' 29 לכתב הגנתו). מר שחם העיד: