תא"מ 38334-11-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' חכמון ואח'

1.לפניי תביעה בסדר דין מהיר שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות התובעת (רכב מסוג סקודה, מספר רישוי 88-097-76). האירוע נשוא התביעה הוא תאונת-שרשרת שהתרחשה ביום 26.5.2013 בכביש עוקף רחובות. בשרשרת היו שלושה כלי-רכב, כאשר רכב התובעת היה החוליה השנייה ואילו הרכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2 (מסוג מזדה, מספר רישוי 73-361-62) היה החוליה השלישית (להלן, לשם הקיצור, רכב הנתבעים). ייאמר מיד כי הנתבעים שילמו לתובעת, בגין אירוע התאונה, סכום של 19,657 ₪, אולם מיאנו לשלם סכום נוסף שדרשה התובעת, זאת בטענה שאחריות הנתבעים אינה חלה בכל הנוגע לנזקים שהוסבו לחלק הקדמי של רכב התובעת. מכאן התביעה המונחת לפניי.

2.המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלה אם רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת והדף אותו על הרכב הראשון בשיירה – כפי שטוענת התובעת – ולכן חבים הנתבעים בגין מלוא הנזק שנגרם לרכב התובעת; או שמא – כפי שטוענת הנתבעת – הפגיעה של רכב התובעת ברכב שהיה לפניו אירעה לפני פגיעתו של רכב הנתבעים, ולכן הנתבעים אינם אחרים לנזק במוקד הקדמי.

3.שלוש עדויות נשמעו היום לפני בית המשפט – כל נהג ועדותו שלו (מר אשר רומנו, נהג הרכב הראשון; מר ארז יקואל, נהג הרכב השני הוא רכב התובעת; ומר מוטי חכמון, נהג הרכב השלישי הוא הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת 2). שמעתי בקשב רב את דברי העדים ואת טענות עורכי-הדין, ועיינתי במסמכים שהונחו לפניי. מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל. מדובר בהליך בסדר דין מהיר, ועל כן לא אאריך בדברי-הנמקה.

4.כבר בפתח הדברים אומר כי באופן כללי כל העדויות שנשמעו הותירו בי רושם מהימן, מבחינה זו שהעדים ביקשו לתאר את הדברים בהתאם לאופן שבו נחקק האירוע בזיכרונם. אמנם, נמצאו הבדלים מסוימים בין העדויות, אולם דומני כי הבדלים אלה הם בעיקר תוצאה של שוני באופן שבו נתפס האירוע בתודעתו ובזיכרונו של כל אחד מן העדים, ולעניין זה לא מיותר לציין כי התאונה שבה עסקינן הייתה תאונה לא קלה (יעידו על כך הנזקים שנגרמו למכוניות), ולא מן הנמנע כי עובדה זו, כמו גם חלוף הזמן, השפיעו על הדיוק בחלק מן הפרטים. אשר לעד מטעם הנתבעים – זה הודה בפה-מלא, הן בטופס ההודעה הן בעדותו בבית המשפט, כי מרבית פרטי התאונה אינם זכורים לו כלל.

5.אפתח בעדותו של נהג הרכב שבבעלות התובעת. עדות זו הייתה קוהרנטית, סדורה ומהימנה. לאחר שמיעת העדות אני מקבל את הגרסה הבסיסית של העד, אשר לפיה הוא הבחין כי הרכב שלפניו (הראשון בשרשרת) האט או בלם, והוא – נהג רכב התובעת – האט אף-הוא לקראת עצירה ואז נפגע בעוצמה מאחור על-ידי רכב הנתבעים, נהדף קדימה ופגע ברכב הראשון בשרשרת. אציין, כי מעדותו בבית המשפט של נהג רכב התובעת ניתן להבין כי הוא אינו אוחז בניסוח שננקט בכתב ההגנה וכן בטופס ההודעה שמולא מפיו, אשר לפיו הרכב הראשון בשרשרת בלם באופן פתאומי. למעשה, ממכלול העדות עולה תמונה שלפיה העד הבחין כי הרכב שלפניו האט או בלם, אך לאו דווקא בפתאומיות. עם זאת, כאמור, גרסתו של העד בבית המשפט נראתה לי אמינה, ובלב העדות – הטענה כי הפגיעה ברכב הראשון התרחשה רק לאחר שרכב התובעת נפגע מאחור ונהדף לפנים (אל-עבר הרכב הראשון).

6.אל מול עדותו של נהג רכב התובעת לא הוצגה למעשה גרסה ברורה ובוודאי לא גרסה מבוססת. זאת, בראש ובראשונה מן הטעם שהעד מטעם הנתבעים (הוא הנתבע 1) העיד באופן ברור כי אינו יודע להסביר את אופן התרחשות התאונה (ראו עמ' 7 לפרוטוקול). לא מיותר לציין, כי כבר בהודעה שמסר העד מטעם הנתבעים לאחר התאונה הוא היה מסוייג עד-מאד בכל הנוגע לנסיבות האירוע:

"למיטב ידיעתי בזמן עצירה בכביש 40 ברמזור האוטו שלפניי הכניס הילוך אחורי במקום קידמי. אך איני זוכר את השניות הללו.

להערכתי הנהג שלפניי נסע רוורס אך זו רק סברה מכיוון שאיני זוכר שניות אלו".

7.עיננו הרואות – העד מטעם הנתבעים אמר מלכתחילה כי אינו זוכר את רגעי התאונה. מעבר לכך, קשה ליישב את הסברה שהעלה נהג רכב הנתבעים בטופס ההודעה עם ההיגיון, זאת גם בשים לב לנזקים שנגרמו לכלי הרכב (שלושה במספר). סבורני, כי גרסת התובעת מסתברת הרבה יותר מן ההשערה האמורה. למעשה, הנתבעת עצמה אינה הולכת עקב בצד אגודל עם הגרסה שהעמיד העד מטעמה (נסיעה ברוורס), אלא מעלה את האפשרות שלפיה רכב התובעת פגע ברכב הראשון, נהדף אחורה ורק אז התרחשה ההתנגשות בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעים. דא עקא, שאפשרות זו אינה מוצאת תימוכין אף-לא בעדותו של העד מטעם הנתבעים, ואין בידי לקבלה. ראוי להפנות כאן לדבריו של העד מטעם הנתבעים, בעדותו בבית המשפט, בזו הלשון:

ש. אם חברת הביטוח שלך בכתב ההגנה שלה טענה שהרכב האמצעי פגע ברכב הראשון עוד לפני שאתה היית מעורב. זה לא משהו שאמרת להם.