תא"מ 38297-06-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' לב ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.1.2011 ברח' רמז ברחובות. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 2,134 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק בלבד, אך גם בתיאור התאונה.

3. נהגת התובעת הודתה, כי בחלוף הזמן (כמעט 6 שנים חלפו מהתאונה) אין היא זוכרת את כל הפרטים, אולם לדבריה עקף את רכבה רכב הנתבעים, מצד ימין, תוך שפשוף כל דופן הרכב, וכי לאחר התאונה סרבה נהגת הנתבעים להכיר בכך שארעה תאונה, וסרבה למסור פרטים. עוד לדבריה, לא היה הרכב מעורב בתאונות נוספות.

4.נהגת התובעת העידה גם, כי הרכב היה שכור, ובשימושה מלפני מועד התאונה ועד שנת 2013, אז רכשה רכב משל עצמה. היא לא ידעה להסביר מדוע הרכב נבדק אצל התובעת רק בפברואר 2012, או להסביר את הנזקים הנראים בצד שמאל של הרכב, והנרמזים גם בחוו"ד השמאי, שבדק את הרכב, ושציין כי היו נזקים נוספים שלא נגרמו באותו ארוע.

5.נהגת הנתבעים טוענת, כי אכן פגעה ככל הנראה ברכב התובעת, אולם זאת תוך עקיפתה משמאל, והפגיעה היתה פגיעה קלה ביותר מעל הגלגל האחורי-שמאלי. לדבריה, בעת התאונה לא סברה שפגעה ברכב התובעת, אולם נוכח צעקותיה של נהגת התובעת היא הסיקה כי כנראה כן היה מגע בין כלי הרכב. בכל מקרה, שללה כל אפשרות של פגיעה מצד ימין של רכב התובעת.

6.לכל האמור יש להוסיף גם, כי בטופס הדיווח על התאונה (שלא מולא בכתב יד נהגת התובעת, אלא הודפס על ידי מאן דהוא, ככל הנראה לפי דיווח שמסרה), כפי שזה הועבר בשנת 2013 לנתבעת 2, מופיע כי צד שמאל הוא שנפגע, ובאותו טופס, כפי שהוגש לתיק, וכפי שהודפס בשנת 2014, מופיע כי הנזק היה בצד ימין.

7.נוכח מכלול הראיות, כפי שתוארו לעיל, דומה שאין מנוס אלא לקבוע, כי התביעה לא הוכחה. לא מצאתי סיבה להעדיף את עדותה של נהגת התובעת על פני נהגת הנתבעים, ולמעשה, התנהגותה של נהגת הנתבעים, שבתחילה כפרה בקיום תאונה, גם לגרסת נהגת התובעת, מתיישבת טוב יותר עם פגיעה קלה עד זניחה בצד שמאל, מאשר עם פגיעה לכל אורך הרכב – פגיעה בה קשה הרבה יותר לא להבחין.

8.מכל מקום, עיקרו של דבר הוא, שנטל השכנוע לא הורם, ועל כן דין התביעה להידחות. אני דוחה בזה את התביעה, אולם בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.