תא"מ 38286-05-14 וייס נ' ארביב

תביעה לתשלום סכום של 66,500 ₪.

טענות הצדדים והמחלוקות בינהם

לטענת התובע הוא זכאי לקבל את הסכום האמור מן הנתבע משום שקישר בין הנתבע לבין מר חרמון ועו"ד בנישתי בעניין עבודות בנייה בערד ובעקבות הסכם בינו לבין הנתבע לפיו יקבל 7% משווי עסקאות שיקשר עבור הנתבע. לטענת התובע בגין שתי עסקאות אלה היה אמור לקבל סכום של 70,000 ₪ והנתבע שילם לו רק 3,500 ₪ ועל כן חייב לו הנתבע 66,500 ₪.

אין מחלוקת כי הנתבע עסק בביצוע שתי עבודות אלה בערד אלא שלטענת הנתבע מי שביצע את העבודות הייתה חברה בשם רותם המפרץ בע"מ בה הוא מועסק אשר שייכת לבנו ולא הוא באופן אישי. הנתבע אף הכחיש כי קיבל את העבודות האמורות באמצעות התובע וכן הכחיש קיומו של הסכם תיווך בינו לבין התובע או בין חברת רותם המפרץ בע"מ לבין התובע.

מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים בפני עולה כי בין הצדדים להליך זה היכרות לא קצרה וטענות רבות זה לזה בהקשרים שונים ומגוונים. עם זאת לענייננו, המחלוקות ברורות ואין מקום להיכנס לכל מערכת היחסים בין הצדדים כדי להכריע בן. המחלוקות הן כדלקמן: האם נכרת הסכם תיווך בין הצדדים לפיו יקבל התובע 7% משווי עבודות הבניין שיתווך עבורו התובע ואם נכרת הסכם כזה, האם תיווך התובע עבור הנתבע את העבודות בבית חרמון ובנישתי ואם כן, מה היה שווי העבודות.

דיון והכרעה

התובע טען כי ההסכם בינו לבין הנתבע היה הסכם בעל פה, על פיו הוא הציג בפני הנתבע לקוחות שבת הזוג שלו, הגב' דימשיץ, הייתה הקונסטרוקטורית שלהם וכי הוסכם כי התובע יקבל 7% מן הסכום שיסוכם בין הנתבע לבין הלקוח. כאמור לעיל, הנתבע הכחיש הסכמה כזו בינו לבין התובע ונטל הראיה להוכיח קיומו של ההסכם מוטל על התובע. בהיות ההסכם בעל פה ושלא הועלה על הכתב, מטבע הדברים לא ניתן להוכיחו על ידי מסמך ההסכם עצמו. בידי התובע לא היה אף כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על קיומו של ההסכם בין הצדדים וכן לא היו בידו ההסכמים שנחתמו בין הנתבע לבין הלקוחות (חרמון ובנישתי) מהם ניתן ללמוד כי סכומי העבודות היו כפי שנטען על ידי התובע בסעיפים 14 ו - 16 לכתב התביעה - 400,000 ₪ בגין ביתו של עו"ד בנישתי ו – 600,000 ₪ בגין ביתו של מר חרמון.

הנתבע הסכים כי נתן לתובע סכום מסוים אולם טען כי לא היה כל קשר בין סכום זה לבין הסכם תיווך כלשהו. לטענתו מדובר היה בהלוואה של 1,000$ שנתן לתובע לבקשתו בקשר עם החתונה של הבת של בת הזוג של התובע.

הנתבע העיד כי את העבודה אצל מר חרמון קיבל לאחר שהתובע הפנה אותו לאדם בשם אלי יום טוב שרצה לבנות בית, אולם כשפנה אליו הנתבע התברר כי יש לו כבר קבלן. אלי יום טוב הוא שהפנה את הנתבע למר חרמון, שהוא הגיס של אלי יום טוב. עוד העיד הנתבע כי את העבודה אצל עו"ד בנישתי קיבל מתוך היכרות רבת שנים איתו וידע על הבנייה של עו"ד בנישתי מתוך היותו בקשר קבוע איתו. הנתבע הסכים כי אף התובע סיפר לו על הבנייה של עו"ד בנישתי אולם היה זה לטענתו לאחר שהדבר היה ידוע לנתבע זה מכבר (ע' 14,15). על כן, מעבר לטענת הנתבע כי לא היה הסכם תיווך בינו לבין התובע, לטענת הנתבע, בכל מקרה שתי העבודות אליהן מתייחס התובע, לא הגיעו אליו באמצעות התובע.