תא"מ 38282-10-13

לפניי תביעה כספית מיום 17.10.13 ע"ס 7,815 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 8.1.13.

נערכה ביום 19.5.15 בפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות הנהגים המעורבים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

• סך של 4,689 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17.10.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.

• סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 17.10.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.

• סך של 1,400 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

  לגבי הוצאות עדת התביעה בגין הדיון מיום 3.12.14 (שלא נערך בפועל): לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי שלא ראוי שאפסוק שכר בגין כך. אציין כי אחד משיקוליי, הגם שאינו היחיד, הוא העובדה שהעדה הינה בעלת דין (תובעת) בעצמה. ביהמ"ש מביע צערו על הטרחה שטרחו כל מי שהתייצבו לדיון הקודם הנ"ל, שלא התקיים בפועל בנסיבות הידועות.