תא"מ 38273-07-13 הראל חברה לביטוח נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בפני בקשת נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לדחות את מועד הגילוי והעיון בדו"ח חקירה של חוקר מטעמה בקשר לתאונה שהתרחשה בין רכב שהיה מבוטח על ידי התובעת לבין רכב שהיה מבוטח על ידה, עד לאחר שמיעת פרשת התביעה.

2.יצוין כי אין מחלוקת שהתאונה נשוא כתב התביעה אכן התרחשה, והגנת הנתבעת הייתה כי היא אינה חבה לשלם בגין הנזקים שנגרמו בתאונה על ידי מי שנהג ברכב שבוטח על ידה, גם אם יוכח כי הנהג ברכב שבוטח על ידה הוא זה שאחראי לתאונה. זאת בשל כך שלנהג שנהג ברכב בפועל בזמן התאונה – שהוא אינו המבוטח (נתבע 2) הטוען להיותו נהג הרכב – לא היה כיסוי ביטוחי.

3.התובעת התנגדה לבקשה כשבפיה שתי טענות. האחת, כי במידה והנתבעת מבקשת לחסות את הדו"ח בטענה כי הוא מסמך שהוכן לקראת המשפט אזי אין מקום להתיר את גילויו כלל גם לא בשלב מאוחר יותר. השנייה, כי אין מקום להכיל את הלכת סויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999)) במקרה זה ולדחות את מועד העיון במסמך, מאחר והנתבעת מודה בהתרחשות התאונה וטענת המרמה אינה כלפי הנהג ברכב התובעת אלא כלפי המבוטח (נתבע 2).

4.צודק ב"כ התובעת כי ככל שהנתבעת מבקשת לחסות את הדו"ח בשל הכנתו לקראת המשפט, אין מקום להתיר את חשיפתו בשלב מאוחר יותר (רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (פורסם בנבו, 15.08.10). ואולם, במקרה זה אין כוונת הנתבעת לחסות את הדו"ח אלא אך לדחות את מועד העיון בו לשלב מאוחר יותר, לאחר שמיעת ראיות התובעת.

5.בעניין זה, הכלל בסוגיות גילוי מסמכים הוא גישה מרחיבה, מתוך תפיסה כי מדובר במשחק ב"קלפים פתוחים" כשביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39 (1996)). עם זאת, ישנם מקרים מתאימים שבהם אין למנוע את הפתעת היריב, ושבהם על בית המשפט לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב. בנסיבות מתאימות בידי בית המשפט להורות על עיכוב הגשת ראיה כאשר העיכוב עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת (הלכת סוויסה; רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245, 250 (2005)).

6.יש אפוא, מקום לסטות מכלל הגילוי במקום בו בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו. בדרך כלל הנסיבות המתאימות לכך הן מקרים בהם עצם קיום האירוע שנוי במחלוקת, ואולם ייתכנו גם מקרים אחרים המתאימים לדחיית מועד הגילוי, כאשר מדובר במחלוקת מובהקת בענייני מהימנות, ויש למנוע מצב שבו התובע ידע את גרסתו של הנתבע בטרם עדותו (רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.08.12); רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ (פורסם בנבו, 21.01.07)). נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ואילו על חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת, אך כמובן, כי יש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.

7.באשר לטענת ב"כ התובעת, כי הנהג מטעמה אינו זה המואשם במרמה. אכן, בדרך כלל, ייסוג הכלל בדבר גילוי מסמכים ו"משחק בקלפים גלויים" בפני מי שנטען כי גרסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו (הלכת סוויסה, בעמ' 522). ואולם, במקרים מסוימים, הרציונל שבבסיס הלכת סוויסה נכון גם כלפי בעל דין שהוא עצמו אינו חשוד במרמה. כשם שאין מניעה עקרונית לאפשר העלאת טענה למניעת עיון בראיה מסוימת על ידי נתבע אחד, על אף שהראיה האמורה הושגה ונמצאת בידי נתבע אחר, בפרט כאשר יש ניגוד אינטרסים בין הנתבעים (ת"א (מחוזי-י-ם) 207-09-10 דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים – רשות ארצית לכבאות (פורסם בנבו, 9.05.14)), כך גם אין מניעה מלמנוע עיון בראיה מתובע שאינו חשוד כצד במרמה ולוּ משום שחשיפת המסמך בפניו עלולה להביא לחשיפתו בפני הנתבע האחר. הדבר נכון במיוחד במקרים, דוגמת מקרה זה, כאשר לתובעת אינטרס ברור שגרסת הנתבע החשוד במרמה תתקבל ולא גרסת המבטחת (הנתבעת) שכן לוּ גרסת הנתבעת תתקבל, תתקשה התובעת בגביית חובה.

8.לאחר שעיינתי בדו"ח החקירה שהוגש לעיוני, אני סבור כי יש מקום לדחות את העיון בו עד לאחר שמיעת עדי התובעת. מדובר בעיקר בגרסאות שניתנו לחוקר על ידי צדדים שונים הקשורים לתאונה ולשאלת הכיסוי הביטוחי, ויש בסיס מספיק כדי להביא למסקנה שדחיית העיון בגרסאות אלה נדרשת לשם הכרעה מיטבית יותר בשאלות מהימנות גרסתם של העדים השונים. עם זאת ברי, כי בכל הנוגע לתמלול שיחותיהם של עדי התובעת אין מקום לכסות את גילויים מפניהם, שכן מדובר בשיחה שהתנהלה על ידם ואין מקום להקנות יתרון לצד אחד שהקליט שיחה זו אך בשל זכרונו המוגבל של הצד השני בשיחה שלא הקליטה.

9.חשיפת הדו"ח תדחה אפוא, לאחר שמיעת ראיות התובעת, למעט תימלולי שיחות עדי התובעת שיוצגו לתובעת עובר למתן עדותם של העדים מטעמה, ויועברו לתובעת בתוך 14 יום.